|
||||
|
||||
הערה כללית: המילה אידיאלית כפי שהופיעה בהודעות הקודמות משמעה מיטבית לפי דעת המציע, ולא כפי שהבנת אותה, אידיאלית במנותק מהזמן\מרחב\מקום וכו'. ובחזרה לתגובה: הסכמנו שח"כ בודד אינו יכול להציע שמקור המימון התקציבי יהיה מהסיוע של ארה"ב. כלומר, ייתכן מצב שבו רוב ח"כים יחשוב שיש לממן שינוי ע"י הסיוע, אבל הוא לא יוכל ליישם זאת, משום שזהו תפקידה של הממשלה. מכאן שבהצעה חציון המקורות יש פגם *מהותי* ולכן אינה ישימה. |
|
||||
|
||||
אשר להגדרת המונח "אידאלי", זה קצת מרוקן את אותה תגובה (רב תודות + מחיאות כפיים) מתוכן. ולענייננו, כיוון שלא באידאלים מוחלטים ובהוכחות מתמטית, בהן מספיקה דוגמא נגדית אחת להפרכה, עסקינן, הרשה לי להחזירנו לקרקע המציאות. מספר הצעות החוק שתלויות בתקצוב חיצוני (הדוד הטוב) הינו בטל בשישים. רוב הצעות החוק שזקוקות לתקצוב מתוקצבות ממקורות פנימיים. כמו כן, ההנחה היא שלממשלה יש רוב בכנסת (לא ראיתי אותך מציע גופים נפרדים עד כדי כך) ולכן אם רוב החכי"ם מעוניינים בשינוי סביר להניח שגם הממשלה מעורבת. ושוב, נותרנו בלי פגמים מהותי. |
|
||||
|
||||
זה פגם מאוד משמעותי. נדמה לי שכ30-40 אחוזים מתקציב המדינה מוקצה להחזר חובות. תסיק מכך מסקנות לבד לגבי משקלם של מקורות תקציביים שונים. ודוגמא נוספת למקור מימון תקציבי שבסמכות הממשלה בלבד: הדפסת כסף. כל זה נועד רק כדי להראות לך שמגוון מקורות המימון האפשריים הוא גדול מאוד והמומחיות והסמכות הדרושה אינה נמצאת ואינה יכולה להמצא בידי הח"כ הבודד. |
|
||||
|
||||
מצטער, לא הסקתי מסקנות. יש לי תחושה שאתה מוכן על מזבח בית המחוקקים להקריב את הכלכלה היציבה. האם אתה מתכוון שמדינת ישראל לא תעמוד בהתחיבויותיה לבנקים ממנה היא לווה כספים? ההשפעה על דירוג האשראי של ישראל תהיה הרסנית. גם הדפסת כסף אינו "פתרון פלא". אי-אפשר סתם להדפיס כסף ואנחנו חוזרים כאן למה שדיברנו עליו. במסגרת כללי המשחק הממשלה מציעה תקציב שנתי ומאשרת אותו בכנסת. לא לחינם ממשלה שלא העבירה תקציב עד השלושים ואחד במרס נופלת באופן אוטומטי. הממשלה היא (והיא בלבד!) זו הרשאית לחרוג מהתקציב על ידי שינוי מדיניות מוניטרית (הדפסת כסף) או קבלת הלוואות. דווקא בהצעת החוק יש אלמנט מרסן מצויין. ככל שעלות החוק גדולה יותר כך יש לחקור ולהעמיק מהיכן יבוא התקציב למימונו – אותם שיקולי עלות/תועלת שהדגשת בעצמך בתגובה אחרת. |
|
||||
|
||||
שוב, אני לא מדבר על התוכן של ההצעות: לא אמרתי שהדפסת כסף זה דבר טוב או רע. רק אמרתי שזו אופציה שקיימת, ורק הממשלה מוסמכת לבצעה. כלומר, זהו עוד כלי מימוני שנשלל מחברי הכנסת, ולכן הממשלה היא הגורם המתאים לקבוע את המקור המימוני של ההצעה. |
|
||||
|
||||
אני שב וחוזר, לממשלה יש פריווילגיות שלח"כ הבודד אין, למשל הדפסת כסף או הלוואןת כיוון שהיא נושאת באחריות לכלכלת המדינה כפונקצייה מהתקציב שהעבירה בכנסת, חבר הכנסת הבודד – לא. אם רוצה הח"כ הבודד להעביר הצעת חוק ואין הוא יכול להצביע על מקורה התקציבי, יחבור נא לשר המקשר בין הממשלה לכנסת ואם תמצא הממשלה לנכון תצטרף להצעת החוק הנ"ל ותצביע על המקור המתאים. אבל אין שום מניע שח"כ יכתת רגליו וידיו ויציע תקצוב על חשבון מקורות קיימים. ולסיום, חידה. מי היה "האדם הבודד לכנסת", ואיזה "משברון" הוא גרם? |
|
||||
|
||||
ומכיוון שלממשלה יש פריוולגיות שלח"כ הבודד אין, הרי הגיוני הרבה יותר לתת את סמכות התקצוב לממשלה כדי שלא ליצור עיוות תקציבי מטעמים טכניים בלבד (שהצעת החוק הגיעה מהח"כ הבודד ולא מהממשלה). אבל מכיוון ששנינו מתחילים(?) לחזור על עצמנו, נסיים את הדיון בפתרון החידה. |
|
||||
|
||||
אכן, כנראה שנסכם שלא להסכים. האדם הבודד לכנסת: פלאטו שרון. הוא רץ לבדו וזכה בדי קולות לשני מנדטים, אך אבוי, לא היה לו אף אדם נוסף ברשימה. פתרו את זה איכשהו. |
|
||||
|
||||
מה!? נדמה לי שכל רשימה הרצה לכנסת חייבת להגיש, אה, *רשימה*. של 120 שמות ("על כל מקרה"...). |
|
||||
|
||||
הפיתרון היה שפלאטו שרון הפסיד מושב. רצה להיות ''האיש הבודד'' והיה. |
|
||||
|
||||
וכמובן שלאברהם טל יש מה לומר בנושא: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |