בתשובה לדב אנשלוביץ, 29/11/04 13:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי מה שסיפרו לנו (וגיבו את זה בפקודות שניתנו לכוחות בשטח) המשימה היתה להגיע לכביש בירות דמשק לאורך הקטע בין בירות והבקעה. עד להכרזת הפסקת האש, צה"ל לא הצליח להגיע בשום מקום לכביש, כך שלמעשה צה"ל לא עמד במשימה. אחרי הכרזת הפסקת האש צה"ל נקט מדיניות של "זחילה" בשורה של תקריות עם הסורים במזרח ועם הפלשתינאים בביירות (מי יזם את התקריות? תלוי למי אתה מאמין) עד להשתלטות על כביש בירות דמשק. לקרוא לזה "הפסד" זה הגזמה. אי עמידה בציפיות נשמע יותר טוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם כשהוגדרה המשימה להגיע לכביש בירות דמשק, מועד הפסקת האש היה ידוע ומוגדר ? מתולדות הפסקות האש שלנו, אפשר ללמוד שמועד הפסקת האש נקבע באמצעות קשר למידת ההצלחות שלנו. כשאנו על הפנים כמו בתחילת מלחמת יום הכיפורים איש לא מדבר על הפסקת אש, אבל כשאנו בתנופה הדיבורים על הפסקת אש תופסים תאוצה. לכן כרמטכ"ל, באין מועד מוסכם בפרוש לא הייתי מקבל על עצמי משימה כזאת. מה שלא הייתי עושה, הפסקת האש הייתה מגיעה קודם . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני לא זוכר את לוחות הזמנים, אבל בוודאות ההגעה לכביש ביירות דמשק ע''פ התוכנית והפקודות היתה צריכה להיות לפני המועד בו בפועל הוכרזה הפסקת האש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |