בתשובה להאייל האלמוני, 22/11/04 7:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שחשבתי על הטיעון שלך לגבי רצח, לא הצלחתי למצוא את הרלוונטיות שלו. הטיעון שלי הוא שאמנות עכשווית מדברת אל פלח אוכלוסיה צר מאוד. (וחבל שכך, אני חושבת שיצרני האמנות הם הניזוקים העיקריים מכך שהאמנות שלהם אינה נגישה לאדם הממוצע) אבל כל עוד קיים קהל, היא תקפה בעיני. למעשה היא תקפה גם בלי קהל, אבל זה כבר וויכוח אחר. אני מתקשה להשוות את זה לרצח כפי שעשית, זה כמו להשוות אגס לדג, מה הקשר? אם כבר, נראה לי נכון להשוות אמנות לספורט, גם הוא ממומן ע"י המדינה, גם הוא נצרך ע"י פלח אוכלוסיה מסוים. ג'ודו, למשל? ספורט איזוטרי למדי, האדם הממוצע לא יודע להבחין בין איפון לבין צוקהארה, ייתכן שצפיה בקרב כזה תעניין אותו גם מבלי להבין מי מוביל ומי מפסיד, למשל. אבל בשני המקרים, כדי לחוות את החוויה המלאה, צריך להבין מה אתה רואה. שמרן הוא מי שאינו פתוח ללמוד ולהשתנות, אני חושבת שמי שממשיך לצפות שתחום האמנות יקפא במקומו וימשיך לייצר אמנות שהוא מבין ללא מאמץ, הוא שמרן. זכותו, אבל (לדעתי) מוטב שיצהיר על עצמו "אני לא מבין את מאנצוני", מאשר יטען שמאנצוני אינו מובן, או שהוא שרלטן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרת טרם הבהיר מדוע ''יש אנשים שאוהבים את זה'' הופך דבר מה לראוי או רצוי. את אמנם לא מוצאת שום קשר בין אמנות לרצח, אבל הטיעון שאת משתמשת בו כדי להצדיק אמנות יכול, למעשה, להצדיק כל דבר שיש לו קהל. לסרטי סנאף יש קהל. אם את טוענת שהטיעון שלך כן חל על אמנות ולא על סרטי סנאף, עלייך להסביר במה הם נבדלים. כל עוד הטיעון היחיד שלך הוא ''יש לזה קהל'', הרי שאמנות וסרטי סנאף אינם נבדלים, ועל כן שניהם לגיטימיים במידה שווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להציע לכם להתקדם שלב אחד? נסו "יש אנשים שאוהבים את זה, וזה לא בלתי מוסרי [עד כדי לקיחת מיסים]". אמנות קונספטואלית בפנים, רצח בחוץ. המשיכו מכאן (או שתקראו את אחד הפתילים האחרים כאן שהתקדמו עוד הלאה.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |