 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, וידוי קטן לפני שמתחילים: התייאשתי בערך בשלב שנכנסתם לדיון על כלכלה ליברטאנית- מה קשור?? ובכלל כל הדיון הזה על תקצוב לאלמנות צה"ל ועתודאים זבי חוטם? אכן עניין מסריח- אך עדיין נטול כל קשר לנושא. שנית לא אתפלא אם איש לא יקרא את התגובה שלי- די קשה לקרוא כל כך הרבה הודעות, מה גם שמרביתם לחלוטין לא רלווטיות לנושא המדובר. ועכשיו לתכלעס (ואני מצטער מראש עם מישהו אמר דברים דומים ופשוט לא קראתי- יש גבול אחרי 50 הודעות). אני הייתי קונה את הפחית עם החרא- ולדעתי זאת אחלה אמנות. כל הגישה הזאת של אמנות שנמדדת ע"י טכניקה היא כל כך מיושנת שחבל להרחיב עליה את הדיבור: למה אתה קונה ציורים, תקנה תצלומים הם הרבה יותר מדויקים? מה שעומד מאחורי האמנות הזו הוא רעיון- והרעיון שמוצג מאחורי פחית החרא "צואת האמן" מהווה (באינטרפטציה שלי, נטול כל השכלה ארטיסטית) ביקורת נוקבת על החברה שצורכת תרבות ומקדשת את מבולי התרבות, עד שהיא מוכנה לראות בצואה של אותם כוכבים (במקרה זה האומן עצמו, בפארודיה עצמית ראויה להערכה) חפצים מקודשים בעלי ערך. בנוסף האמן ניצל את הזירה האומנותית ו"ירק לבאר ממנה שתה" כשהעביר ביקורת על הממסד האמנותי בכך שבנה מעין מעגל המחזק עצמו- יצירתו מועצמת בכל פעם שהיא מועברת מיד ליד- ערכה עולה: כלומר החברה מוכנה לשלם יותר עבור החרא- משמע מקדשת אותו יותר ויותר. מן הסתם שאם היה צייר שהיה מצייר במשיכות מכחול ון גוכיות סצינה של גסיסת ילדה אפריקאית באיידס, כשצבעיו הם דמה של הגוססת- יהיה כאן שילוב משובח של אומנות קונספטואלית ואומנות מסורתית יותר- אבל אני עדיין מעדיף על זה חרא. (דרך אגה הרעיון עם הילדה שלי- אז אל תגנבו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"כל הגישה הזאת של אמנות שנמדדת ע"י טכניקה היא כל כך מיושנת שחבל להרחיב עליה את הדיבור: למה אתה קונה ציורים, תקנה תצלומים הם הרבה יותר מדויקים?" כל המתקפה הזו על אלו שמדברים על אמנות שנמדדת ע"י טכניקה היא כל כך מיושנת שחבל להרחיב עליה את הדיבור, אבל ננסה בכל זאת: כל הדוברים כאן בעד הטכניקה הציבו אותה בתור תנאי הכרחי, אבל בשום אופן לא מספיק, לאמנות טובה. מי שבעד טכניקה לא רוצה ציורים "מדוייקים". הוא רוצה ציורים שנעשו על ידי אדם שיודע לצייר טוב. אני לא רואה מצלמה שיוצרת את הציורים של דאלי או אשר. את החלק השני של ההודעה שלך לא הבנתי - אתה קונה פחית עם חרא שמעבירה ביקורת נוקבת על מי שצורך תרבות ומקדש את מבולי התרבות עד שהיא מוכנה לראות בחרא יצירה הראויה להערכה? כלומר, אתה קונה את החרא בגלל שהוא מעביר ביקורת עלייך בגלל שאתה קונה את החרא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהשאלה כבר עלתה כאן, אבל אם לא - קדימה. בשנת 1917 הציג מרסל דושאן את יצירת הרדי-מייד הראשונה - ה"מזרקה" - משתנה ציבורית עליה חתם את חתימתו. האם יש בכלל טעם ביצירות שאין בהן ממש חידוש (כמו היצירה הנדונה, לצורך העניין) מאז האמירה של דושאן? הרי כבר במזרקה ניתן לראות ביקורת נוקבת על החברה שצורכת תרבות ומקדשת את מבולי התרבות עד שהיא מוכנה לראות במשתנה של אותם כוכבים (במקרה זה האומן עצמו, בפארודיה עצמית ראויה להערכה) חפצים מקודשים בעלי ערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרי כבר במזרקה ניתן לראות ביקורת נוקבת על החברה שצורכת תרבות ומקדשת את מבולי התרבות עד שהיא מוכנה לראות במשתנה של אותם כוכבים (במקרה זה האומן עצמו, בפארודיה עצמית ראויה להערכה) חפצים מקודשים בעלי ערך." למייטב ידיעתי המשתנה לא התייחסה כלל לעניין הזה, אלא לנושא הקונקסט. האם אובייקט הופך להיות אמנות כאשר הוא מוצג במוזיאון. דושאן לא היה "כוכב", או לפחות לא השתמש ב"כוכבותו", את המשתנה הוא הציג תחת פסבדונים (R Mutt) שהוא שם המפעל של המשתנה אם אני זוכר נכון משעורי תולדות אמנות המאה ה20 במוסד לימודי (ברגע נדיר של יקיצה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אמרת? "המשתנה לא התייחסה כלל לעניין הזה"? ממתי אנחנו מתייחסים למה שהמשתנה (או האמן שמאחוריה) רוצה או לא רוצה? לא מותר לנו לפרש את זה איך שנרצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתיימר להבין משהו בתיאוריה שמאחורי האמנות, למעשה ההסטוריה והתיאוריה איננה מעניינת אותי כלל. למעשה יש לי חשבון נוקב עם המחלקה להסטוריה ותיאוריה 1 התכוונתי למה שהיצירה יצגה בזמנה. הפרשנות שאתה, אני או אייל מזדמן אחר מקנה לה אינה רלוונטית לנקודה שלי. בזמן ההוא דושאן לא רצה להיות מזוהה ישירות עם היצירה הזו בגלל שהרעיונות שמאחורה היו כל כך יוצאי דופן, ומתריסות נגד הממסד האמנותי. הוא לא ממש ראה עצמו ככוכב, למייטב ידיעתי, אחרת הוא לא היה משתמש בפסבדונים. 1 ומי שמבין את הרפרנס הזה, כף ימחה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך ותקנה את פחית החרא הזו. למרות שכנראה תצטרך לעבוד הרבה זמן למימון הרכישה. כדי לחסוך כסף הייתי מציע לך במקום זאת להכין אחת בעצמך. תחזור לספר לנו את תחושתך כשתהיה בידיך פחית חרא. כפי שאמרו חז"ל: "הכל חוזר עליך וקקי בידיך" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אמרתי שהייתי קונה (שכחתי לציין, אחרי שהייתי קונה שלל דברים אחרים- שנחוצים לי יותר) ב. אין ספק שחז''ל מפתיעים אותי בכל פעם מחדש- מעניין מי הכותבים שלהם ג. בשגגה כתבתי מבולי תרבות כשהכוונה היתה מובילי תרבות- מוזר שהמשכתם עם הטעות, מה גם שאני לא מצליח למצוא לה משמעות תואמת לטקסט שלי. ד. אני ממש מופתע שקראו את ההודעה שלי, כנראה יש כאלו שלא מתייאשים כל כך מהר ה. אני לא מוציא את עצמי מהחברה כך שביקורת חברתית חלה גם עלי, ואם, ברכישת פריט האומנות הנ''ל אקדמו- הרי זה משובח, והחושב אחרת- שיבושם לו (מה שבטוח שהריח הרע יהיה אצלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פשוט לא קראתי- יש גבול אחרי 50 הודעות" (זו ביקורת עצמית של האמן על הבאר שבה הוא כותב). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |