בתשובה לששת, 24/11/04 9:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהם, אהם, אחרי שהסברת כל כך יפה ליעקוב שאנו דנים בעקרונות, אתה מסתתר עכשיו מאחורי המדינה והציבור וגם מאחורי הסיפר השחוק על ה"בוגרים (בנפשם)" שלא צריכים להכריע עקרונית כי הם מעשיים שיכולים להחליט בכל מקרה לגופו בתחרות ביין הערכים. אני לא יכול אלא להסיק שגם אתה מתקשה לחיות עם הסתירה הזו. אתה לא רוצה להחליט בשביל האחרים. לא לבד (ולא באמצעות מלאך או שרף) ולא באמצעות בחירות, אז אתה מתחמק ומטיל את האחריות על ה"ציבור" (כאילו אתה לא בתוכו). הי, מזמן לא הבאתי ציטוט יפה: "Liberty means responsibility. That is why most men dread it". 3. המחשבה הסוציאליסטית אכן השתכללה בשיטותיה מאז. עכשיו כבר לא רוצחים את גופם של המוכשרים כדי לקדם את השיוויון. עכשיו מנסים לרוצח רק את רוחם ומחרימים את פירות כשרונם ויוזמתם. ובכל זאת, מה שנשאר לחברה מפעילות מתקדמת זו איננו יותר מגוויה של תרנגולת ש*הייתה* מטילה ביצי זהב.George Bernard Shaw -------------- הוא שאמרתי. מנגנון השמדה אינהרנטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הכרעה עקרונית (מותר להטיל מיסים?) וגם הכרעה מעשית (אם כן, אז כמה על מי ואיך?). אני לא רואה סתירה. אחרי שמסיימים לדון על הראשון, השני לא נפתר מעצמו. ברור שאני בתוך הציבור, גם אתה. לא הבנתי איפה כאן ההתחמקות והפלת האחריות. 3. "לרצוח את רוחם", "להחרים את פירות כשרונם ויוזמתם"? חשבתי שאנחנו מנהלים דיון רציני, בלי דמגוגיה. על איזה רצח רוחני אתה מדבר? על איזה "החרמה" אתה מדבר? עד עכשיו היית ענייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. עכשיו הגענו לסוף. אני מתנצל אבל החשש שהיה לי קודם לגבי יושרך גבר והגיע לנקודה ממנה אינני מוצא עוד טעם להמשיך את הדייון. - כבר הסכמנו שכנראה לא נגיע להסכמה (זה כמובן לגיטימי בעני) - לסיכום אי ההסכמה ניסינו לחדד ולהבהיר את ההבדלים בין תפישות העולם שלנו. (כך יאה לסיים דייון תרבותי) - אני מצאתי במשפט שלך "... אז אני מוותר על כבודי, וגובה ממך (וממני) מיסים, ונותן אותם לרובי וששת, ... וכולנו ביחד ממשיכים לחיות, ..." בתגובה 263550, ביטוי לאחד העקרונות המבדילים בין תפישותינו וסיכמתי: --- אתה סבור שזה לגיטימי (=מוסרי) שאתה תפגע בכבודי וברכושי כדי לתת לאחרים --- ואני סבור שרק לי מותר לוותר על כבודי ורכושי ואין זה מוסרי שאלמוני יוותר על כבודו ורכושו של פלוני כדי לעזור לאחרים. - כאן הייתי מצפה ממתדיין ישר, ושלם עם עצמו, להסכים ולומר בלי בושה "כן! נכון! כך אני מאמין וזה ההבדל (או אחד ההבדלים) ביננו". אבל במקום זה קיבלתי --- " הסוציאל-דמוקרטים לא "מוכנים להחליט עבור אחרים על כמה מכבודם ורכושם לוותר", אלא מפקידים את ההחלטה הזו בידי הציבור כולו. זה הבדל עקרוני, לפחות מבחינתם" --- וגם "רוב האנשים הבוגרים (בנפשם) מחזיקים בכמה ערכים, ומקבלי הכרעות על סמך מעיין תחרות בין הערכים האלה". תגובה זו גררה דייון חדש ומרוחק (גם אם קשור משהו) מההבדלים אתם רצינו ללבן. מאחר שזו לא הפעם הראשונה (גם לא שניה) שאתה נוקט בדרך הזו ומרחיק את הדייון מהנקודות העקריות, אני חייב להסיק שאתה מתחמק. אפשר לקרוא לי "ילדותי (נפשית)" אבל אני שמח שגם בגילי המופלג אני לא מתבייש לעמוד מול המראה ולומר בקול רם מה הם העקרונות שבהם אני מאמין. ועם מי שהוא מבוגר מדי (נפשית) לעשות זאת, אני לא מוצא טעם לדון בעקרונות. אני מאחל לך הצלחה בלימודים ושתשאר צעיר ברוחך גם כשתזדקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני לא יכול להסכים לסיכום הזה. אם אתה סבור שרק לך מותר לוותר על כבודך ורכושך, הרי שאתה סבור שכל מיסוי, גם להקמת צבא או משטרה, אינו לגיטימי. מאחר וברור שזה לא נכון, הרי שלטעמי, חוסר היושר כאן הוא שלך. אין לך בעיה להסכים למיסוי לצרכים שאתה מסכים איתם, אבל כשהמיסוי הוא לצרכים שאתה לא מסכים איתם, אז המיסוי עצמו (ללא קשר לצרכים אותם הוא בא למלא או לדרך בה גובים אותו) נהפך ללא לגיטימי. אין לי בעיות של "בושה" או "יושר" ואני לגמרי שלם עם עצמי, אין לי בעיה להבהיר איפה ההבדל האמיתי ביננו. רק שבשביל זה אני צריך לדעת מהו. ובשביל זה אנחנו צריכים להתקדם ולא ללכת במעגלים. בשום מקום לא הסטתי את הדיון, עניתי לכל נקודה שהולתה על ידך, ועל ידי ידידך. הרחקת הדיון נעשתה בכל פעם מחדש על ידכם. ועוד הערה אחת, לסיכום. בניגוד למה שאתה חושב, אני כבר מזמן לא ילד קטן. כבר שיניתי את דעתי מספר פעמים, ובודאי עוד אשנה אותה. אפשר לשכנע אותי בדרכים רציונליות, אבל השיטות המפורטות למטה לא יכולות לשכנע אותי בשום דבר: 1. התנשאות. 2. תגובות לא עניניות. 3. קללות והעלבות. 4. תיוג אוטומטי. 5. מאבק באנשי קש. 6. שיחדש (חירות=עבדות, חופש=רעב, מיסוי=רצח, דמוקרטיה=פאשיזם, ליברליזם=שמרנות, סתימת פיות= ליברליות). 7. בינאריות. 8. התעלמות מבעיות. 9. חד ממדיות. 10. פשטנות. 11. צביעות. 12. הנחות מופרכות. 13. הוכחות לא לוגיות. 14. "עובדות" שלא קשורות למציאות. 15. מחקרים מוטים. 16. מודלים מופרכים. 17 מספרים וכללים מוקרצים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |