בתשובה להאייל האלמוני, 24/11/04 15:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברוב הצבאות המערביים יש חובת חבישת כומתה, טקסים, מסדרים וכו', האם כולם ארגונים מטומטמים? לעומת זאת, כמה צבאות אתה מכיר שבהם יש מנהג של "עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו"?! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כולם ארגונים שמרנים. אחרי שאנכרוניזם אחד (חבישת כומתה) כבר הלך לעולמו, להשיב אותו לחיים מהסיבה היחידה ש''ככה הרמטכ''ל רוצה'' אינו צעד מחוכם במיוחד. טכסים, מסדרים, הצדעה ועניינים דומים שייכים לתחום קצת אחר של הזדהות שבטית-יחידתית, פעולות מתואמות, גאוות יחידה ושאר ירקות שאתה בטח מבין בהם יותר ממני (כי אני לא מבין בהם כלום). מדים נחוצים כאמצעי זיהוי, ואני מניח שפעם גם הכומתה ענתה על איזה צורך או אופנה. כיום זה פשוט נלעג, וזה היה כך גם בשנות השמונים. אני לא מומחה צבאי, אבל למיטב ידיעתי בהרבה צבאות לא רק שכומתה אינה חובה אלא אפילו מותר לגברים לגדל שיער ארוך. איכשלאיהיה כשהצבא הוא ארגון וולונטרי אתה יכול להטיל על המשרתים הרבה יותר הגבלות ממה שרצוי ב''צבא העם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איזו כומתה היתה לך, אבל ברור לי שלא הרווחת אותה בעבודה קשה (מסע כומתה), אם היחס שלך אליה הוא כזה מזלזל. בשביל כל לוחם, הכומתה - צבעה, הטקסטורה שלה, הסמל שעליה ואפילו אופן קיפולה הם סמלים של כבוד וגאווה ששווה לעבוד קשה בשבילם ולהקפיד עליהם, ובוודאי שלא משהו "נלעג ואנכרוניסטי". כומתות קיימות במירב צבאות העולם המערבי, אבל המנהג להניח אותן על הכתף קיים רק בצה"ל (מעניין באמת מאין צמח המנהג המשונה הזה). מיקום הכומתה על הכתף מפספס, לדעתי, חלק נכבד מהמהות. כדוגמה לכך אני יכול לספר על נסיון אישי: במהלך שירותי הצבאי הגעתי עם היחידה שלי ל"יד ושם". באולם "יזכור" היה נהוג לשים כיפה, ולכן בכניסה אליו היתה קערה ובה כיפות מנייר לשימוש הנכנסים. להפתעתי, רובם המוחלט של החיילים לקחו כיפות כאלו במקום לעשות את הדבר הברור מאליו (בעיני) ולחבוש את הכומתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותנו הכריחו, במצבים דומים (כמו גם בלוויות וכיו''ב), לחבוש את הכומתה, ולא כל כיסוי ראש אחר (אם בכלל). הכומתה, מה לעשות, היא כיסוי ראש מהפחות נוחים, נעימים ואסתטיים שנבראו לו לאדם. אבל אני, כמובן, לטאה ג'ובניקית, ובכלל לא הרווחתי את הכומתה שלי בעבודה קשה (אם כי יצויין שעשיתי מאמצים גדולים מאוד לארגן לי אחת לאחר שהראשונה אבדה, ומאמצים נכבדים עוד יותר כדי להפטר ממנה, בסופו של דבר), אז מי אני שאדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי כללי הטקס הנהוגים בצבא, יש חובת ענידת כומתה בלוויות צבאיות, בעת הנפת דגל המדינה, נגינת ההימנון וכנראה עוד כמה ארועים מעין אלה, שכרגע זרחו מפרחוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני רואה הבדל מבחינת "הנוחות והנעימות" בין כומתה לבין כל כובע אחר. לגבי האסתטיות - זה כבר עניין של טעם. לטעמי הכומתה - אם יודעים לחבוש אותה נכון - אסתטית הרבה יותר מכובעים אחרים. אולי התמונה הבאה תשנה את דעתך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משווה ברט אופנתי לכומתה העלובה של צה"ל? הריני לדווח לך כי השניים אינם דומים כלל וכלל (אם כי לדעתי, הברט באופן כללי לא מוצלח לגברים. אולי מוטב להעביר את הכומתה הגברית לנשים. אין לי ספק כי בנות ישראל תשמחנה להפטר מהסנפיר המטופש הזה (אם לא נפטרו ממנו כבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשים בצה"ל כבר מזמן הולכות עם כומתה (ונעליים) זהות לאלו של הגברים. ואם כבר מדברים על להיפטר מהסנפיר, הרי שהדבר הראשון שצבא ארה"ב עשה כדי להדגיש את המעבר מ"צבא המלחמה הקרה" ל"צבא שנות האלפיים" היה להחליף את ה"סנפיר" שלהם בכומתה שחורה ב 2001, צעד שעורר כעס בקרב אנשי היחידות המיוחדות, אשר עד אז הכומתה היתה נחלתם הבלעדית. (צעד שמהווה גם תשובה לטענת ה"אנכרוניזם" שטען כאן מישהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצה''ל אמנם כולם הולכים עם כומתות אחידות, אבל נעליים, בינתיים לפחות, רק הגברים והלוחמות מקבלים. מרבית החיילות והקצינות הולכות עם נעלים שחורות אזרחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומרבית החיילים והקצינים - רוצים גם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנות כבר עברו לכומתת בנים, אז עכשיו הן כולן מעוניינות ב''סנפיר'' על מנת להיראות פז''מניקיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שיש עוד בנות שהולכות עם סנפיר. אחותי הצעירה (שהשתחררה מזמן) כבר הלכה עם כומתה. מה שכן, הסיפור הזה מזכיר לי את ההתנפלות שלה על הדובון הצבאי הישן שלי מאותה סיבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |