בתשובה לidan, 24/11/04 15:00
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 263854
אם מיחזור עולה יותר כסף ממה שהוא חוסך - כולל הפגיעה בסביבה, כמובן שעלינו להפסיק מלמחזר.

אם נעליים צבאיות אינן פונקציונליות, כמובן שצריך לעבור לנעליים אחרות (רק שכמות נקיעות הקרסול בנעלי ספורט מצביעה על כך שזאת לא בחירה אופטימלית). אלא מה? ללכת בנעליים צבאיות כי כך היה נהוג בצבא נפוליאון? אולי כדאי להחזיר את חיל הפרשים.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 263863
ותרמילים מפליז לא פוגעים בסביבה?
צבא דורש מחייליו משמעת ומסירות הרבה מעבר למה שנדרש מעובדים בכל מקום עבודה או ארגון אחר, עד כדי סיכון נפשם. ככזה, הוא אינו יכול להסתפק בפונקציונליות לשמה, אלא הוא חייב להשתמש בסמלים ובטקסים שמטרתם הנחלת רוח הארגון עד לאחרון החפ"שים. בדיוק בשביל זה יש מדים, מסדרי בוקר עם הנפת דגל, כומתות וכו'.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 263867
''רוח הארגון'' שמונחלת בדרך הזאת עד לאחרון החפ''שים היא שזה ארגון מטומטם ושצריך לעשות הכל כדי להתחמק מהשטויות שהוא מטיל עליו. מה שכן, חייבים לציין שאת זה רפול עשה בצורה מאד אפקטיבית.

החלף ''כומתה על הראש'' ב''עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו'', ובחן את ההודעות שלך ושלי כעת.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 263901
ברוב הצבאות המערביים יש חובת חבישת כומתה, טקסים, מסדרים וכו', האם כולם ארגונים מטומטמים?
לעומת זאת, כמה צבאות אתה מכיר שבהם יש מנהג של "עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו"?!
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 263908
כולם ארגונים שמרנים. אחרי שאנכרוניזם אחד (חבישת כומתה) כבר הלך לעולמו, להשיב אותו לחיים מהסיבה היחידה ש''ככה הרמטכ''ל רוצה'' אינו צעד מחוכם במיוחד. טכסים, מסדרים, הצדעה ועניינים דומים שייכים לתחום קצת אחר של הזדהות שבטית-יחידתית, פעולות מתואמות, גאוות יחידה ושאר ירקות שאתה בטח מבין בהם יותר ממני (כי אני לא מבין בהם כלום). מדים נחוצים כאמצעי זיהוי, ואני מניח שפעם גם הכומתה ענתה על איזה צורך או אופנה. כיום זה פשוט נלעג, וזה היה כך גם בשנות השמונים.

אני לא מומחה צבאי, אבל למיטב ידיעתי בהרבה צבאות לא רק שכומתה אינה חובה אלא אפילו מותר לגברים לגדל שיער ארוך. איכשלאיהיה כשהצבא הוא ארגון וולונטרי אתה יכול להטיל על המשרתים הרבה יותר הגבלות ממה שרצוי ב''צבא העם''.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 264524
אני לא יודע איזו כומתה היתה לך, אבל ברור לי שלא הרווחת אותה בעבודה קשה (מסע כומתה), אם היחס שלך אליה הוא כזה מזלזל.
בשביל כל לוחם, הכומתה - צבעה, הטקסטורה שלה, הסמל שעליה ואפילו אופן קיפולה הם סמלים של כבוד וגאווה ששווה לעבוד קשה בשבילם ולהקפיד עליהם, ובוודאי שלא משהו "נלעג ואנכרוניסטי".
כומתות קיימות במירב צבאות העולם המערבי, אבל המנהג להניח אותן על הכתף קיים רק בצה"ל (מעניין באמת מאין צמח המנהג המשונה הזה).
מיקום הכומתה על הכתף מפספס, לדעתי, חלק נכבד מהמהות. כדוגמה לכך אני יכול לספר על נסיון אישי: במהלך שירותי הצבאי הגעתי עם היחידה שלי ל"יד ושם". באולם "יזכור" היה נהוג לשים כיפה, ולכן בכניסה אליו היתה קערה ובה כיפות מנייר לשימוש הנכנסים. להפתעתי, רובם המוחלט של החיילים לקחו כיפות כאלו במקום לעשות את הדבר הברור מאליו (בעיני) ולחבוש את הכומתה.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265068
אותנו הכריחו, במצבים דומים (כמו גם בלוויות וכיו''ב), לחבוש את הכומתה, ולא כל כיסוי ראש אחר (אם בכלל). הכומתה, מה לעשות, היא כיסוי ראש מהפחות נוחים, נעימים ואסתטיים שנבראו לו לאדם.

אבל אני, כמובן, לטאה ג'ובניקית, ובכלל לא הרווחתי את הכומתה שלי בעבודה קשה (אם כי יצויין שעשיתי מאמצים גדולים מאוד לארגן לי אחת לאחר שהראשונה אבדה, ומאמצים נכבדים עוד יותר כדי להפטר ממנה, בסופו של דבר), אז מי אני שאדבר.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265071
לפי כללי הטקס הנהוגים בצבא, יש חובת ענידת כומתה בלוויות צבאיות, בעת הנפת דגל המדינה, נגינת ההימנון וכנראה עוד כמה ארועים מעין אלה, שכרגע זרחו מפרחוני.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265075
איני רואה הבדל מבחינת "הנוחות והנעימות" בין כומתה לבין כל כובע אחר.
לגבי האסתטיות - זה כבר עניין של טעם. לטעמי הכומתה - אם יודעים לחבוש אותה נכון - אסתטית הרבה יותר מכובעים אחרים.
אולי התמונה הבאה תשנה את דעתך:
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265115
אתה משווה ברט אופנתי לכומתה העלובה של צה"ל? הריני לדווח לך כי השניים אינם דומים כלל וכלל (אם כי לדעתי, הברט באופן כללי לא מוצלח לגברים. אולי מוטב להעביר את הכומתה הגברית לנשים. אין לי ספק כי בנות ישראל תשמחנה להפטר מהסנפיר המטופש הזה (אם לא נפטרו ממנו כבר).
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265265
הנשים בצה"ל כבר מזמן הולכות עם כומתה (ונעליים) זהות לאלו של הגברים.
ואם כבר מדברים על להיפטר מהסנפיר, הרי שהדבר הראשון שצבא ארה"ב עשה כדי להדגיש את המעבר מ"צבא המלחמה הקרה" ל"צבא שנות האלפיים" היה להחליף את ה"סנפיר" שלהם בכומתה שחורה ב 2001, צעד שעורר כעס בקרב אנשי היחידות המיוחדות, אשר עד אז הכומתה היתה נחלתם הבלעדית. (צעד שמהווה גם תשובה לטענת ה"אנכרוניזם" שטען כאן מישהו).
266125
בצה''ל אמנם כולם הולכים עם כומתות אחידות, אבל נעליים, בינתיים לפחות, רק הגברים והלוחמות מקבלים. מרבית החיילות והקצינות הולכות עם נעלים שחורות אזרחיות.
266269
ומרבית החיילים והקצינים - רוצים גם.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265269
הבנות כבר עברו לכומתת בנים, אז עכשיו הן כולן מעוניינות ב''סנפיר'' על מנת להיראות פז''מניקיות.
הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא 265283
קשה לי להאמין שיש עוד בנות שהולכות עם סנפיר. אחותי הצעירה (שהשתחררה מזמן) כבר הלכה עם כומתה.
מה שכן, הסיפור הזה מזכיר לי את ההתנפלות שלה על הדובון הצבאי הישן שלי מאותה סיבה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים