בתשובה ליהונתן אורן, 20/11/04 15:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"התרוממות רוח" כבר שייכת לרובד יותר מתקדם בעיבוד של היצירה מזה שאני מתכוון אליו (למשל, היא יכולה להיות תוצאה של חוויית ההפתעה הנחמדה). החוויה שאני מתכוון אליה היא כנראה צלילית לחלוטין, לא ניתנת לתיאור מילולי; "הפתעה" היא איפיון חלקי שלה, ואני חושב שרוב האנשים עם אוזן מוזיקלית מינימלית יוכלו להסכים מתי צליל מסוים הוא מפתיע, ולפחות ברובד ראשוני יוכלו לסווג את ההפתעות לנחמדות לעומת צורמות. (ברובד יותר מתקדם חלק יטענו שההפתעה הנחמדה הזו היא כבר קלישאה מעצבנת, ולעומת זאת בצרימה ההיא יש הומור מוזיקלי מבריק; ואחרים יחלקו עליהם). אבל הרובד הראשוני, אני חושב, הוא מאוד אוניברסלי (לפחות למאזינים בעלי רקע מוזיקלי משותף), והוא כלי העבודה של המלחין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה ראשונית, אני לא כל כך מסכים. חוויה אסתטית לא מתפרקת למרכיבים ראשוניים שלה. מה שעושה אותה הוא שלם ששונה מסכום חלקיו. במילים אחרות, ליצור אפקט של הפתעה במוזיקה גם אני יודע (אם אנגן פראזה מונוטונית ואסטה ממנה לפתע), אבל זה שונה מאוד מהיכולת ליצור חוויות אסתטיות. (אבל אם זה נכון, אולי דווקא הצורך במורכבות תואם לתזה שלך על כמות האינפורמציה. כבר איבדתי את תחילת הפתיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוויה אסתטית כנראה לא מתפרקת למרכיבים הראשוניים שלה, במובן זה שאפשר להסיק אותה מהמרכיבים; ובהחלט סביר שהשלם כאן גדול מסכום חלקיו (או לחילופין, שיש חלקים שאינם שייכים לרובד הראשוני שדיברתי עליו: המטען האסוציאטיבי והרגשי של כל אחד). אבל המרכיבים הראשוניים הם לפחות הקלט, שממנו יוצאת בסוף החוויה. בהנחה שאין לך מיומנות בהלחנה, ההפתעה שתצליח ליצור תהיה מפתיעה, אבל "קבוצת המיקוד" של המאזינים שדמיינתי קודם לא תתרשם ממנה כהפתעה מוצלחת, אפילו ברובד הראשוני; אולי גם לא כהפתעה צורמת, אלא כהפתעה סתמית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |