|
קראתי את המאמר בעניין, ומשום מה לא הסכמתי עם אף מילה. משתמע מהדברים שלנאום אין מקום בחיינו, הוא גוזל את זמננו והוא לא טורם דבר. האומנם? בדבריי הבאים אדבר על הפן הפוליטי מדיני של הנאום: ההיסטוריה מלמדת שהנאום הוא כלי בעל חשיבות עליונה, כלי חורץ גורלות , שנעשה בו שימוש רב במישורי החיים השונים. תסכימו איתי אם אומר שבמישור המדיני-פוליטי יש חשיבות גדולה ביותר לנאום, הנאום הוא כלי הנשק של המנהיג. הנאום הוא החרב של המנהיג, אצל חלק היא חלודה ומיושנת ואצל אחרים היא חדה, משוייפת ומלאת ברק. היטלר- עד כמה שרעיונותיו ומעשיו היו זוועתיים, אני לא מדבר על הדברים הנוראים שעשה אלא על כושר הנאום שלו. היטלר ידע לשלהב את האמונים בנאומים סוחפים וזה! זה מה שהגביר כל כך את התמיכה בו ונתן לו אהדת הציבור. צ'רצ'יל- אדם דגול , בזמן מלחמת העולם השנייה , כאשר מטוסים גרמניים מפציצים את לונדון, מה הוא עשה? ישב במשכנו ותכנן מהלכים אסטרטגיים? לא רק! הוא נשא נאומים ברדיו לאומה, הוא נטע בה תקווה, חוזק ומורל שגרמו לעם האנגלי להתחזק ולהתאחד נגד האויב הנאצי. ויש עוד המון דוגמאות כאלה, הרעיון שאני מנסה להעביר הוא שנאום זה לא דבר חסר ערך, גם במדינתנו היו נואמים גדולים. הבעיה היא שהיו, כיום קשה לראות נאום רציני, כזה שיצבוט את מאזיניו וישאר איתם לא "שבועיים" אלא כמה שנים טובות או אפילו לנצח, משהו שיחרט בנו. לדעת לנאום זה מילה נרדפת ללדעת להנהיג ומנהיג שלא יודע לנאום הוא כישלון טוטאלי. לדעתי אדם מוביל בחברה הישראלית שלנו צריך לדעת לנאום וצריך לנאום, וידוע לנו שיש נושאים רבים הרי גורל במדינת ישראל שמשמעותם מעל מספקת כדי נשיאת נאום. אם היו לנו נואמים טובים במדינה, אולי אנשים היו מטים אוזן ולא שומעים את הדברים ומתייחסים אליהם כמובן מאליו. אך הבעיה של מדינת ישראל היא שאם פעם הנהיגו אותה אנשים עם עודף חזון, הרי שהיום מנהיגים אותה אנשים חסרי חזון לחלוטין, וזאת בעיה קשה! לגבי נאומים פחות חשובים כמו של מנהל בית ספר, דיקן לאוניברסיטה, נאומים יותר שוליים: קיים ועוד איך קיים מקום לשאת אותם! לאן התרבות נעלמה? איפה הערכים? לאן נגיע אם בטקס סיום לא ישאו דברים, ירוצו לקטע האומנותי, יסיימו וילכו הביתה. מי יסכם את שש שנות הלימוד של הבוגרים? מי יפרוש את תקוותו? את חזונו? את רצונותיו לגבי הנוער של היום שבנינו,הוא רק הולך ונהרס והוא לעולם לא יגיע למחצית ממה שהגיע הנוער של לפני שלושים-חמישים שנה. הזמן "נשחט" ? מה זה הזמן הזה שהוא כל כך חשוב יותר מלשמוע קצת פניני דעת?, מה יש לעשות במקום לשמוע קצת דברי חכמה? ה-15 דקות האלה כל כך הרות גורל?, בושו לכם. המודרניזיציה מכתיבה לכם את החיים, ושולטת בכם בצורה אופטימלית. למה החופזה הזו? למה ההתעסקות עם הטפל ולא עם העיקר החוזרת ונשנית הזאת? איזה נוער יצמח במדינה המוכה הזאת עם יגדל לתרבות ראה כמו שהמאמר הזה מטיף לה. חברים, שכחתם על איזה ערכים הוקמה המדינה, קחו איזה יום חופש מהעבודה החשובה שלכם ( שהיא כל כך חשובה שאפילו 15 דקות אי אפשר להפסיד) ותחשבו קצת על מה הוקמה המדינה ומה יש לנו היום, לאיזה אנשים הפכנו? "נאום משעמם", פעם אנשים היו מחכים בשקיקה לשמוע אדם נואם, היום לצערי, מחכים בשקיקה לסיומו.
|
|