|
"'הציבור הרחב' אורי, הוא ביטוי מסוכן."
מסוכן למי בדיוק, נח? ברגע שאתה חי על כספו של הציבור, אתה גם צריך להצדיק את קיומך בעיניו.
הנימוק המקובל להצדקת העברת כספי מיסים לצרכים שונים לפי שיקולי השלטון הוא שהמומחים שם למעלה יודעים מה צריך לעשות עם הכסף יותר טוב ממני וממך. זה עובד יפה בתחומי המדע. לדוגמה, רוב האנשים אינם מערערים על הקביעה שמחקר בתחום של, נאמר, פיסיקה גרעינית, הכרחי וחשוב לקיום המדינה. לציבור הרחב אין מושג ירוק בזה והוא נוטה לקבל את דעת המומחים בנושא.
העניין הופך שברירי יותר וברור פחות בתחום התרבות. כידוע, יש שני דברים שכל אדם משוכנע בהם באופן מוחלט: זה שיש לו חוש הומור וזה שיש לו טעם טוב. מכאן נובע שלציבור הרחב או, ליתר דיוק, לנציגים מן המעמד הבינוני המשכיל של גזרות שונות בציבור, יש דעה משלהם בתחום התרבות וחשוב מזה, בשאלה לאילו דברים צריך להקצות כספים.
השאלה כאן אינה האם יש כלל צורך בתרבות (אם כי דעתי בנוגע למימון תרבות מכספי ציבור ידועה) אלא לאילו סוגים של תרבות צריכים להיות מוקצים הכספים לתרבות. לדוגמה, משך שנים רבות קבלו בתעשיית הקולנוע בישראל על כך שעיקר הכספים המיועדים לתרבות מופנים לתיאטרון במקום לקולנוע, משום שזו הייתה נטיית ליבם האישית של שרי החינוך והתרבות לדורותיהם. באותו מטבע, יכולים לבוא מחר אנשים ולתמוה איך זה שמקצים מליונים למוזיאונים המציגים באופן עקבי תערוכות שישנם רק כמה אלפי אנשים בארץ שמגלים עניין כלשהו בהן.
|
|