 |
כן, תהיתי מתי יעלו טיעונים מסוג "פרימיטיביות גסה" ו"צרות אופקים". לקח פחות זמן מששיערתי.
הרי זוהי בדיוק טענתו של קישון: ה"מבינים" מציגים יחס של זלזול והתנשאות מול אלו שאינם מוצאים כל עניין ב"אומנות" זו, ולפיכך מרבית הציבור מעדיף לשתוק.
גם כתמי רורשאך, או כתם של צבע שנשפך בטעות על הרצפה, עשויים "לדבר באופן רגשי חזק" לחלק מהצופים, חלק מהזמן. יש כאן שתי שאלות, בעצם, עבור שני סוגים של יצירות:
א. עבור אותם ציורים של שומכר (כתבת "אוגוסט מאק", בטעות חושבני) שאכן יש בהם צורה ברורה, ואינם כתמים מקריים לחלוטין: האם ציור איכותי יותר, ברור יותר, של אותה הצורה, אותה הסצנה, לא היה מעורר את אותם הרגשות, ביתר-שאת ואצל צופים רבים יותר?
ב. עבור אותם ציורים שקשה להתנער מהתחושה כי הם כתמי צבע מקריים: הם ניתן לייחס יותר ממקריות לאותם רגשות שהם מעוררים? ניתן לשלול זאת, למשל, אם נגלה שאצל צופים שונים עולות תחושות שונות, ללא כל קשר; במקרים כאלה, קשה לומר כי האומן ניסה ליצור תחושה מסוימת, וגם אם כן, הרי שנכשל והתחושה שהוא יוצר לא שונה מזו שיוצר כתם רורשאך או ענן אקראי בשמיים.
שאלה שלישית, קשה יותר, היא איך מבדילים בין שני הסוגים. ברור שישנם ציורים שיש בהם ניסיון לתאר תמונה או סצנה מסוימת (למשל, "אשה טוחנת קפה" של Jean Dubuffet, כאן: http://www.aetna.com/foundation/img/coffee.jpg). מצד שני, ברור שיש ציורים אשר, איך לומר, לא בדיוק מנסים לתאר תמונה מסוימת (למשל, היצירה הבאה של הנס הרטונג: http://www.galerierieder.de/archive/2004/16022004-ha...). יש יצירות שזוכות מן ההפקר, כי בשל מה שנראה כמקריות, רבים ימצאו בהן תחילתו של רמז לדבר מה מאוד מסוים – אבל קשה להניח שזו אכן היתה הכוונה (למשל, שוב הנס הרטונג: http://www.schule.bremen.de/schulen/wallis/zkt/hp_02... - אפשר לנחש שרבים יראו כאן פרופיל של מכשפה, או משהו מעין זה).
חשוב להדגיש שגם אלי רבים מהציורים האמורים "מדברים באופן רגשי", בשל עולם האסוציאציות הפנימי העשיר של כל אדם. לפיכך, רבות מיצירות אלה מעוררות בי רגשות מרגשות שונים; אבל רגש של הערכה לאומן אינו אחד מהם. זאת, בשל ההכרה כי גם כתמים מקריים יכולים לעורר באדם רגשות, לעיתים עזים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש