 |
ראשית, אינני מתיימר לקבוע מיהו אמן ומי אינו. אני מביא כאן את ההגדרה הקרובה ביותר שאני יכול להסכים לה בנוגע לאמנות כמושג. אפשר לחלוק על ההגדרה הזו, אבל זה כבר עניין אחר.
לרמי נוידרפר: הגדרת יצירתו של מאנצוני כ"אמירה" היא מרחיקת לכת מעט. לדעתי, היתה זו פרובוקציה מתוכננת מראש, ובמידה והייתה לה אמירה כלשהי (מה שאני מסופק בו מאוד) היא נוסחה - במקרה הטוב ביותר - לאחר שאותה "יצירה" זכתה לפרסום בינלאומי. הפרסום הוא תוצאה של יחסי ציבור, שבעולם בו התקשורת מעדיפה את החריג והביזארי על פני הבאנאלי והמוּכָּר, הם כמעט מובנים מאליהם. "אם אתה תחרבן, ותאמר שגם זו יצירת אמנות, זה ישאר בכל זאת רק חרא", קובע רמי - וצודק בנקודה זו. שהרי "אתה" לא זכית להכרה כאמן במידה שזכה לה מאנצוני, מה שמעורר את השאלה האם כדי לזכות להכרה אמנותית יש צורך ביצירת פרובוקציות מהסוג הזה.
אם אמנות אינה אלא התגלמות של יחסי ציבור מוצלחים, עטופים בפרובוקציות, הרי שאני מעדיף להיות שמרן ולשוב להגדרתי המקורית: יש חשיבות מוגבלת לראשוניות שבהאלעת רעיון וחשיבות מוגדלת לדרך בה הרעיון הזה מקבל ביטוי בפועל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש