 |
|
 |
||
|
||||
 |
היות שכבר הוזכר כאן ספרו האמור של קישון (תגובה 262203), כאן אולי לפרט קצת. תמצית הספר: 1. האומנות המודרנית היא בדיחה עצובה. זו אינה אומנות כלל; זו שרלטנות. 2. אפילו פיקאסו הודה בכך בפומבי. בצוואתו (שפורסמה עוד בחייו) טען כי האומנות המודרנית היא "שרלטנות אינטלקטואלית", ועל עצמו כתב כי "אינני יכול להחשיב עצמי כאומן במלוא מובן המלה. ציירים גדולים היו ג'יוטו, טיציאן, רמברנט וגויה. אני אינני אלא מוקיון שהבין את רוח תקופתו, וידע לנצל עד תום את הטיפשות ואת הריקנות של בני-זמנו". 3. היו שטענו שצוואתו של פיקאסו מזויפת, אך כאמור, היא פורסמה עוד בחייו והוא מעולם לא התכחש לה. 4. מדוע בעצם מצליחה ה"אומנות" המודרנית? בשל שילוב של שני גורמים (שמות הסימפטומים הם הצעה שלי ולא של קישון, הם אינם מופיעים בספר): א. סימפטום "המלך הוא עירום". מי שאינו מומחה מתבייש לעיתים להגיד בפומבי – זהו הבל ושטות ולא דבר אומנות, לאחר ששמע מומחה בעל שם עולמי טוען כי מדובר ביצירה דגולה. ב. סימפטום "עבד כי ימלוך". עם הופעת האומנות המודרנית, מצאו אוצרי התערוכות ומבקרי האומנות כי פתאום יש בהם צורך רב יותר: הם אינם עוד פקידים זוטרים אלא מתווכים בין האומן לבין ההמון, ובלעדיהם לא יבינו ההמונים את האומנות. התוצאה היא העדפה בוטה של יצירות שההמון לא מבין דווקא; יצירות כאלה נותנות לאוצר/מבקר שכרון כוח של ממש. כמובן שאותם הנהנים מהאומנות המודרנית לא יעזו להודות כי מדובר בשרלטנות, משום שאז ישמט השטיח מתחת לרגליהם והם יחזרו למעמדם הקודם, הראוי, אך הנמוך בהרבה ממעמדם כיום. 5. לפיכך, "הפירוש הסתום היה לסימן היכר לעליונות אינטלקטואלית, והכיעור הפך להכרח המציאות. ציורים אשר אינם עונים על דרישות אלו מורחקים ללא רחם מכל תערוכה ראויה לשמה ומכל יריד אומנות חשוב" (ע' 69). 6. לאט לאט, טוען קישון, העולם מתעורר ואנשים מהשורה מתחילים להזדעק בקול ובלי לחשוש כנגד השרלטנות האמורה. הזעקה עולה במיוחד כאשר היצירות נרכשות מכספי ציבור; למשל, "שולחן עם אגרגטים", יצירה (או, ע"פ קישון, "יצירה") של ג'וסף בויס שאינה אלא שולחן, קופסא ושני כדורים הקשורים לקופסא בחוטים (http://www.artthrob.co.za/oct98/images/beuys-table.j...) נרכשה ב-400,000 מרק (!) כדי "ליצור אוויקה אומנותית" בבונדסטג, והציבור כמובן הזדעק. 7. עדיין יש אומנים אמיתיים בקרבנו, ואם נתייחס אליהם כראוי, ובעיקר אם נתייחס לשרלטנים כראוי, אזי עוד יש תקווה לאומנות. זהו, על קצה המזלג, כל הספר. אין כל פלא שמי שעוסק באומנות מודרנית, או רואה בעצמו מומחה לאומנות זו, הזדעק מרה כנגדו, ויטען כי מדובר בשטויות של מי שאינו מבין דבר וחצי דבר באומנות מודרנית. והרי זו בדיוק הבעיה שעליה מצביע קישון. האם אני ממליץ על הספר? לא, אבל מסיבות אחרות לחלוטין. איכות הספר מחפירה. נייר כרומו משובח, ציורי צבע בכל עמוד ועמוד (חלקם של קישקושים בסגנון שקישון מכנה "הנכד שלי עושה זאת יותר טוב", וחלקם כדי להראות אומנות אמיתית מהי). אלא שהטקסט עצמו לא זכה מעולם, כך נראה, ולו להגהה ראשונית. שגיאות כתיב מביכות, טעויות בניסוח, ועוד הופכים את הקריאה בספר לחוויה צורמת של ממש. בנוסף, יש בספר ניסיון לביקורת הומוריסטית, אלא שההומור כאן אינו אלא צל חיוור של הומור קישונאי אמיתי, וכואב לראות את קישון מתבזה כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתבזה לא רק בצורה אלא גם בתוכן. ברור שבעידן בו קיימות מצלמות דיגיטליות , תוכנות פוטושופ, ואמצעים משוכללים ליצירת ממוחשבות, לא יכולה היתה האומנות להישאר רק העתקה מיומנת של המציאות כמו בתקופת הרנסנס. ישנם אנשים צרי אופקים , כמו קישון, שכל מה שאינו העתקה ריאליסטית של נוף, אנשים, או סיפןר מיתולוגי, לא נחשב בעיניו כ''אומנות''. אני משוכנע שקישון גם חושב שהמוזיקאי הגדול האחרון היה בטהובן ובמקרה הטוב , מהלר , ושכל המוזיקה שנוצרה מאז - פופ רוק או מוזיקה אתנית אינה אלא ''קשקוש''. אישית - האומנות העכשווית מרתקת הרבה יותר, מעניינת ומדברת אלי יותר מאשר עוד ציור של המדונה והילד או עוד פורטרט של בת הדוכס שכשכלב מונח על ברכיה, אפילו מעוד ציור טבע דומם של פרחים ותפוחים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישון לא מבקש שהאומנות תוותר העתקה מיומנת של המציאות. הוא כן מבקש שמה שלא דורש כל כשרון ("מה שהנכד שלי יכול לעשות יותר טוב") לא ייחשב כאומנות. פופ, רוק ומוזיקה אתנית בהחלט דורשים כשרון. לעומת זאת, חלק מהיצירות המוזיקליות של ג'ון קייג' היו נחשבות אצל קישון, אני מניח, לשרלטנות1. גם בציור קישון מציג יצירות שבהחלט אינן "העתקה מיומנת של המציאות". בין השאר, ציורים של מחוזות דמיון שונים ומשונים יכולים בהחלט להיות אומנותיים, ובלבד שאינם קשקוש. השווה בין "חלומה של רוזה" של מייקל פרקר (http://www.artshowplace.com/Estate/graphics/other/Mi...) לבין קטע מתוך "אבולוציה" (http://www.meschede.de/kultur/augustmacke/schumacher...) של אמיל שומכר, שקישון מציג את שניהם באותו עמוד, זו לצד זו. (יש לציין כי הגרסה האינטרנטית שקישרתי אליה לא עושה צדק ליצירתו של פרקר, בשל הרזולוציה הנמוכה, ואילו קישון לא עושה צדק ליצירות של שומכר משום שהיא מוצגת בספר בשחור-לבן). ברור שכיום, "בעידן בו קיימות מצלמות דיגיטליות, תוכנות פוטושופ, ואמצעים משוכללים ליצירת ממוחשבות", קל יותר ליצור תמונות איכותיות (וגם דמיוניות), אך עדיין נדרש לשם כך דמיון, כשרון ויצירתיות, מה שקשה להגיד על יצירות כמו אלה של שומכר. ---- 1 אם כי השאלה האם נכדו של קישון מסוגל לשתוק במשך יותר מארבע וחצי דקות נותרה פתוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממחישה את הפרימיטיביות הגסה בגישתו של קישון. אוגוסט מאק הוא אמן אקספרסיוניסטי חשוב , שחוץ מצרי אופקים מסוגו של קישון, איש לא מטיל ספק בכישוריו ובתרומתו לאמנות על האמן ניתן לקרוא כאן: חלק מיצירותיו ניתן לראות כאן. וכאן אני חושש שעבודותיו של שומכר בתקופה בה שירת כשרטט בוורמאכט ייראו לו לקישון כיצירות אמנות ראויות. ואני חוזר על טענתי - קשקושיו של הנכד של קישון יראו כשרבוטי ילדים ואילו היצירות האלה , לפחות חלקן, מדברות אלי באופן רגשי חזק. באשר לשתיקה של ג'ון קייג' - ביקשתי מאשתי שתחייה לחבר יצירה כזו והיא לא הצליחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, תהיתי מתי יעלו טיעונים מסוג "פרימיטיביות גסה" ו"צרות אופקים". לקח פחות זמן מששיערתי. הרי זוהי בדיוק טענתו של קישון: ה"מבינים" מציגים יחס של זלזול והתנשאות מול אלו שאינם מוצאים כל עניין ב"אומנות" זו, ולפיכך מרבית הציבור מעדיף לשתוק. גם כתמי רורשאך, או כתם של צבע שנשפך בטעות על הרצפה, עשויים "לדבר באופן רגשי חזק" לחלק מהצופים, חלק מהזמן. יש כאן שתי שאלות, בעצם, עבור שני סוגים של יצירות: א. עבור אותם ציורים של שומכר (כתבת "אוגוסט מאק", בטעות חושבני) שאכן יש בהם צורה ברורה, ואינם כתמים מקריים לחלוטין: האם ציור איכותי יותר, ברור יותר, של אותה הצורה, אותה הסצנה, לא היה מעורר את אותם הרגשות, ביתר-שאת ואצל צופים רבים יותר? ב. עבור אותם ציורים שקשה להתנער מהתחושה כי הם כתמי צבע מקריים: הם ניתן לייחס יותר ממקריות לאותם רגשות שהם מעוררים? ניתן לשלול זאת, למשל, אם נגלה שאצל צופים שונים עולות תחושות שונות, ללא כל קשר; במקרים כאלה, קשה לומר כי האומן ניסה ליצור תחושה מסוימת, וגם אם כן, הרי שנכשל והתחושה שהוא יוצר לא שונה מזו שיוצר כתם רורשאך או ענן אקראי בשמיים. שאלה שלישית, קשה יותר, היא איך מבדילים בין שני הסוגים. ברור שישנם ציורים שיש בהם ניסיון לתאר תמונה או סצנה מסוימת (למשל, "אשה טוחנת קפה" של Jean Dubuffet, כאן: http://www.aetna.com/foundation/img/coffee.jpg). מצד שני, ברור שיש ציורים אשר, איך לומר, לא בדיוק מנסים לתאר תמונה מסוימת (למשל, היצירה הבאה של הנס הרטונג: http://www.galerierieder.de/archive/2004/16022004-ha...). יש יצירות שזוכות מן ההפקר, כי בשל מה שנראה כמקריות, רבים ימצאו בהן תחילתו של רמז לדבר מה מאוד מסוים – אבל קשה להניח שזו אכן היתה הכוונה (למשל, שוב הנס הרטונג: http://www.schule.bremen.de/schulen/wallis/zkt/hp_02... - אפשר לנחש שרבים יראו כאן פרופיל של מכשפה, או משהו מעין זה). חשוב להדגיש שגם אלי רבים מהציורים האמורים "מדברים באופן רגשי", בשל עולם האסוציאציות הפנימי העשיר של כל אדם. לפיכך, רבות מיצירות אלה מעוררות בי רגשות מרגשות שונים; אבל רגש של הערכה לאומן אינו אחד מהם. זאת, בשל ההכרה כי גם כתמים מקריים יכולים לעורר באדם רגשות, לעיתים עזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שזה נכון אני מכירר אשה אחת שמצאה כתמים מקריים במקום מסוים וזה הוביל לגירושים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילארי וביל התגרשו?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחזק את הטיעון הסובייקטיבי: אני בכלל ראיתי שם גזע עץ גדום עם ענף שנשען עליו. שום מכשפה לא היתה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. דווקא היצירה הראשונה של הרטונג, זו שאין בה כל תמונה, הייתה בעיני מאוד אסתטית, והתחושה שעלתה ממנה הייתה מאוד ויזואלית (כמו קני סוף באור ירח). לי דווקא יותר קשה עם ציורים כמו האישה הטוחנת קפה, ואני חושד שזה בגלל שזו אמנות קונספטואלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צרי אופקים מסוגו של קישון" - מי אתה, יבחוש בן שלולית, שתקרא לאפרים קישון, סופר, מחזאי וקולנוען, גדול הסאטיריקנים שקמו למדינה מאז ראשיתה, שהצליח להעלות את האמירה ההומוריסטית לדרגת אמנות, שספריו תורגמו לעשרות שפות, סרטיו זכו לפרסי "גלובוס הזהב", והוא עצמו זכה בפרס ישראל למפעל חיים - "צר אופקים"?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? מה אומרת לך התמונה שטל קישר אליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, הלו! מי מלכלך שאוגיסט מאקה לא אמן גדול? התבלבלת לחלוטין עם שומכר. ר' כאן: http://www.artchive.com/artchive/M/macke/macke_lady.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה אתך, אבל הציור של שומאכר הרשים אותי רגשית (וגם הפעיל אותי אינטלקטואלית כשקישרתי אותו עם השם, ''אבולוציה''). גם הציור השני נהדר, אבל אם הייתי עומד בגלריה מול שני הציורים בגודל טבעי (וזו נקודה חשובה) אני לא יודע איזה מהם היה מרשים אותי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת – תיאור מדוייק של התוכן והערכה מדוייקת של האיכות! הדבר היחיד שמצער אותי כאן הוא שכתבתי הודעה אחרת ברוח דומה לפני שקראתי את הודעתך, וחבל שכתבתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |