 |
|
 |
||
|
||||
 |
שהחזירה אותי לשאלת הגדרת האומנות, שבה עסקתי לפני כמה חודשים בפורום אחר ובהקשר אחר. אני חושב שההגדרה שכרגע הכי נוח לי להחזיק בה היא שאומנות היא אירגון כלשהו של מספר אלמנטים (לפחות שניים) שאינם נחשבים ליצירות אומנות שלמות בפני עצמם , לכדי ישות בעלת משמעות עצמאית. לפי התיאוריה הזאת, ציור הוא יצירת אומנות כיוון שהוא משלב בין תיאור ויזואלי של רעיון כלשהו לבין בד וצבעים. התוצר הסופי בציור הוא לא רק הבעה של התיאור הויזואלי באמצעות הצבעים, אלא מעין סינטזה שלמה שיש לה משמעות שונה מסכום חלקיה. אפילו בציור ריאליסטי להחריד, לדוגמא, ניתן לשים לב שהפורמט הדו מימדי של משטחי הציור הנפוצים (בד,קיר וכו') נותן לציור מראה אחר לחלוטין מהאובייקט אותו הוא מנסה לתאר. גם הנסיונות להעביר פרטים אחרים מהעולם האמיתי אל הבד (אור וצל, לדוגמא) יוצרים משהו שהוא אמירה שונה לחלוטין מסכום חלקיו. קופסת שימורים שמלאה בצואה, לעומת זאת, היא לא אומנות לפי דעתי - פשוט בגלל שהתוצר המתקבל הוא בסה"כ קופסת שימורים שמלאה בצואה. לדעתי (כפי שנאמר כאן קודם בצורה מעט שונה) המטרה של פיירו מאנצוני ביצירה הנ"ל היא לא בקופסת החרא כשלעצמה, אלא ביצירת דיון ציבורי בנושא 'מה היא אומנות?', ובמקרה הזה הוא הצליח לחלוטין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכבר היה לנו פעם דיון ב"מזרקה" (בצרפתית זה נשמע יותר טוב) של מרסל דושאן - אותה משתנה שהציב דושאן במוזיאון (נסה במאמרים באייל המקושרים ממאמר זה). נדמה לי שזוהי נקודת ראשית ה"רדי-מייד". מה דעתך עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר לעומק את המקרה של ''מזרקה'' (למרות שקראתי על זה כבר פעם בעבר, וקראתי עכשיו את מה שנאמר על הקטע בדיון ההוא באייל) אבל לדעתי - זאת לא יצירת אומנות, פשוט מכיוון שהמשתנה כשלעצמה היא לא אומנות, ואפילו הרעיון של להציג את משתנה כמזרקה הוא לא ממש אומנות לדעתי, אלא רק רעיון (ברגע שנתחיל לקרוא לכל רעיון מעניין או מקורי 'יצירת אומנות', ניכנס למצב בו למושג הזה לא תהיה משמעות). כדי ש'מזרקה' תהפוך לאומנות, דושאן היה צריך משהו כדי ליצור סינטזה אמיתית בין הרעיון שלו לבין החפץ הדומם. יהיה לך מאד קשה למצוא אדם שיקשיב לסימפוניה של בטהובן ויגיד שהוא שומע רק ''הרעדת אוויר בתדירויות משתנות ע''י כלי נגינה מעץ וממתכת'', אבל רוב בני עדיין יטענו ש'מזרקה' היא רק משתנה עם שם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שהאובייקט נלקח מסביבתו הרגילה, הטבעית תוך כוונת האמן לומר משהו (גם אם אותו משהו לא "מוצא חן"או לא מובן בעיני הצופה, ואולי דוקא משום כך הוא מעורר מחשבה). אני יוצאת מנקודת הנחה שאמן כשהוא יוצר רוצה להגיד משהו. אם תסתכלו על זה ככה תוכלו להבין ולתקשר עם יצירות אמנות שהן מעט יותר מריאליזם פשוט ולא יצטרכו להאכיל אתכם עם כפית. (לאו דוקא ספציפית במקרה הזה, איניי מכירה את זה ויתכן שזה באמת חרא של אמן, כפי שהוגדר, כי יש גם כאלה) וזה לכל החכמים שאוהבים לומר: " את הקישקוש הזה גם אני יכולתי לעשות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הרעיון לקחת אובייקט מסוים מסביבתו הטבעית הוא רעיון מעניין ומקורי, אבל לדעתי אין כאן קשר להגדרת האומנות. לא שאני חושב, כמובן, שאמנים צריכים להתפשר וליצור משהו שייכנס באופן אוטומטי לתוך הקונצנזוס, אבל העניין הוא שיצירת אומנות צריכה להיות משהו חדש שעומד בפני עצמו, ולא רק פרספקטיבה אחרת על דבר קיים. למשל: אני יכול להוסיף שפם למונה ליזה ולכתוב מעל זה בדיחה מצחיקה, וזאת עדיין לא תהיה אומנות. לעומת זאת, אני יכול להכין מיצג של הקיר בחדר שלי שעליו תליתי המון תמונות מפורסמות שלכל אחת מהן הוספתי שפם בצורה כזאת שרצף השפמים יוצר את השם שלי בשגיאות כתיב - ואז זאת כן תהיה יצירת אומנות, כי יצרתי תוצר חדש בין כמה גורמים עם משמעות חדשה, שהיא מעבר ל'תמונות עם שפם'. בקיצור - אני מאמין שיצירת אומנות צריכה להיות הרבה מעבר לרעיון מקורי שמוצג איכשהו, כי אחרת נוכל פשוט להגיד שבאייל הקורא מסתתרות אלפי יצירות אומנות בתוך המאמרים והדיונים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
90 צינצנות חרא - אם זה לא "אמנים צריכים", אני לא יודע מה כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא "אמנים צריכים", זה "צרכים אמנותיים". כל הנושא מזכיר לי שיר שקראתי פעם על קיר בשרותים כלשהם: "יושב בחדר צר גבי לניאגרה רוצה ליצור דבר אבל יוצא רק חרא" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הזה הוא ודאי אמנות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריטריונים מסוימים נדרשים כדי שדבר מסוים יוכל להיכנס תחת ההגדרה של מושג כלשהו, מה לא ברור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני יכול להוסיף שפם למונה ליזה ולכתוב מעל זה בדיחה מצחיקה, וזאת עדיין לא תהיה אומנות". אתה ודאי מתכוון לזה: מכיר את הציור של רנה מגריט, בו מצוירת מקטרת ומתחתיה רשום "זו לא מקטרת"? אם השם שלך (ועוד בשגיאות כתיב) הוא "תוצר חדש" כהגדרתך, אני מתארת לעצמי שהמקטרת של מגריט גם היא תוצר חדש. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בכלל לא ידעתי שדושאן הוא ההוגה המקורי של הרעיון, וגם כי הציור של רנה מגריט לא מוכר לי (אני כנראה מכיר את הרעיונות האלה מהקשרים אחרים בהם הם מופיעים). לגבי הציור של מגריט: בהנחה שהיא אכן ציירה את הציור ולא רק השתמשה בציור קיים, לדעתי זאת בהחלט יצירת אומנות, ואפילו אחת בעלת כמה שכבות (השכבה הויזואלית והשכבה הקונספטואלית, והשילוב ביניהן ליצירת הקשר חדש). בכל מקרה, אני לא חושב שהבהרתי את עצמי נכון בדוגמא שנתתי: השם שלי כשלעצמו אינו יצירת אומנות, אבל התוצר של חיבור בין כמה דברים שאינם אומנות (ציורים מפורסמים, פחם לצורך ציור השפם, קיר החדר וכו') יצר משהו בעל משמעות חדשה - מיצג על קיר של כמה תמונות בעלות קונספט מארגן מסוים (השפם והצורה המתקבלת מהחיבור בין השפמים). כאשר תביטי במיצג שלי, מה שתראי לא יהיה השם שלי באותיות דפוס כפי שהוא מופיע בראש ההודעה, אלא מעין קומפלקס רב שכבתי של מספר אלמנטים שביחד מציגים רעיון כלשהו. נכון, זאת דוגמא קיצונית לאומנות פשטנית למדי, אבל אני חושב שהיא מבהירה את הנקודה באופן מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מספיק מרוכזת כדי לענות עכשיו, אבל בכל אופן רנה מגריט זה הוא ולא היא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהוא ההוגה המקורי, אלא שהוא אף פרסם יצירת המשך לפאר הזה: LHOOQ מגולחת, שהיא לא פחות מאשר רפרודוקציה סטנדרטית לגמרי של המונה ליזה ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאתה סבור שרנה מגריט היתה אישה, ואחר כף עוד משבר בידענות כזו.. מדובר ב René François-Ghislain Magritte ולא באיזו רינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יצאתי טמבל, אבל זאת באמת הפעם הראשונה שבה נתקלתי בשם הזה. אגב, למיטב ידיעתי רנה הוא גם שם נשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא מישהו כבר צייר למונה ליזה שפם, זה היה מרסל דושאן ב- דאדא......... אבל השני שיעשה את זה, זה כבר לא יהיה מקורי. שם האמירה היתה חד-פעמית והיא אמרה: אני מצפצף על המימסד האמנותי ועל הפרות הקדושות....... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יוצא מנקודת הנחה שרוב האנשים רוצים להגיד משהו כשהם יוצרים סוג כלשהו של תקשורת עם אנשים אחרים. אבל זה לא הופך אותם לאמנים או את התקשורות שלהם ליצירות אמנות. השאלה היא למה מספיק שאדם יכריז על עצמו כאמן ועל תקשורותיו כיצירות אמנות, כדי שנשקיע בהן מאמץ וננסה להבין ''מה הוא רוצה להגיד בזה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא כל אמן מצליח בזה. לדעתי אמנות חוץ מדחף היצירה היא קודם כל סוג של תקשורת. אם הוא לא מצליח לתקשר עם סביבתו בצורה כל שהיא (אפילו פרובוקטיבית או מרגיזה) אז כנראה שהוא לא אמן מספיק טוב. מצד שני, ישנם אמנים טובים שלא מגיעים לפרסום בגלל יחסי ציבור גרועים של עצמם.......... נ.ב. אני יוצרת לא כך כך מפורסמת אז אני אמנית או לא? שאלת תם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מהנדס תקשורת יודע שאחד הדברים החשובים בתקשורת הוא יעילות הערוץ: איך מעבירים את כל האינפורמציה בזמן קצר, בערוץ רועש, וכו'. בלי קשר לרעיונות שמנסים להעביר, יש סוגים של אמנות שמהווים בפני עצמם ערוץ תקשורת יעיל. למשל, קשה לתאר ציור או פסל בלי להראות את היצירה עצמה. לעומת זאת, באמנות קונספטואלית נדמה לי שאפשר היה לחסוך הרבה מאד מאמץ. במקום לטרוח לשמר פרה בפורמלין, האמן יכול לכתוב על כרטיס מהודר "תארו לכם שאני אנסר פרה ואשמר את הנתחים שלה בפורמלין, איזה קטעים זה יהיה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אז זה יהיה כבר חומר כתוב כלשהו ולא אמנות פלסטית תלת מימדית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יותר חשוב, המסר או המדיום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדבר בשמי בלבד , כאדם יוצר אמנות, לי חשוב המדיום, העיסוק בחומרים בצבעים וכו'. זה עניין ריגשי. אחר כך יתכן שמתוך התבוננות , הצופה בציורי "יגלה" עלי דברים או אני אעביר מסר סמוי שאפילו לא הייתי מודעת לו בשעה שעבדתי מתוך אימפולס מסויים על העבודה. ככה זה אצלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בגישה ליברלית שכזו, ברוב המקרים נבזבז זמן על אידיוט שאין לו שום דבר מעניין לומר, ואומר את זה בצורה מכוערת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הבחירה בידך לאיזו תערוכה ללכת ועל איזה מוצג לחלוף. תעצור רק ליד משהו שעושה לך את זה או מעורר בך עניין או התפעלות או מחשבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שבדיוק על זה דובי דיבר - לא נעצור ונקדיש זמן למי שלא ''עושה לנו את זה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר! אבל זה לא ימנע מהיוצר ליצור מה שהוא רוצה... ירצו יאכלו לא ירצו - אולי הוא יחפש דרך אחרת. כל זה אם הוא אמן אמיתי, שעבורי זה אדם שזו אינה יציאה חד-פעמית שלו, אלא לאורך שנים, צורך וחיפוש דרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדווקא המזרקה של דושאן היא מקרה שבו אפשר לאתר הרחבה של "שדה האמנות". בעקרון, אני מסכים עם רוח הדברים בנוגע לנסיון להגדיר אמנות, כשבקצרה אפשר לתאר מעשה אמנות כשילוב של תוכן (רעיון, תיאור נוף פיזי או מושג מופשט, וכד') יחד עם טכניקה (מימוש התוכן תוך הפעלת כישורים מסוימים שיש ליוצר ואין לזולתו, כגון כשרון ציור, פיסול, תפיסה ויזואלית מפותחת וכד'). מכאן שבניית דגם לגו-חלל חדש, למשל, אינה אמנות, כי גם אם התוכן חדש (חללית לגו חדשה), הרי שלא נדרשים כישורים טכניים (מספיק להיות מעל גיל 10 ברוב המקרים). ההרחבה של שדה האמנות נעשית במקרים הנדירים בהם האמן מציג רעיון חדש לגמרי, שאינו "רק רעיון", ובכך מוציא את המושג/חפץ בו עוסק הרעיון מההקשר היומיומי שלו, ומפקיע אותו לטובת הקשר אחר ומנוגד לו - וכך, למעשה, הופך אותו ליצירת אמנות. במלים אחרות, האדם הראשון שחשב לקחת חפץ יומיומי כמעט בזוי (כמו משתנה), לחתום עליו ולהציג אותו במוזיאון - בהחלט יכול להיחשב כאמן, כי הוא הציג תוכן מקורי כל-כך, שאינו מחייב - באופן חד-פעמי - שימוש בטכניקה. כוחה של יצירת האמנות הנגזרת ממעשה כזה הוא בחד-פעמיות שלה. הבעיה מתחילה כשממחזרים את הרעיון. המאמר נוגע בדיוק במקרה כזה, שהוא לדעתי סוג של מחזור, ולכן אני מסכים עם רוח הדברים של כותבו, שמדובר בסוג של התחכמות לשם ההתחכמות (אני לא חושב שזו שרלטנות, אלא בעיקר עודף מוגזם ביומרנות). בפראפראזה אפשר לומר, שהאדם הראשון שיעלה רעיון מבריק ומקורי (1) איך להפקיע לגו-חלל מההקשר המוכר שלו לטובת הקשר אחר, יוכל להיחשב בצדק לאמן. אם אחריו יבוא גל של יוצרים שייעזרו בפליימוביל, לגו או טיק-טק (2) כדי להגיד משהו מקורי, זה כבר יהיה מחזור. (1) לי אין רעיון כזה כרגע. (2) מי זוכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אמרתי אותו דבר רק מתומצת יותר.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא כתבה אלא מאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהחמצת את הנקודה לחלוטין: את אף אחד לא מעניין מה האמן רצה לעשות או מה הוא רצה לעורר, אם הצליח או נכשל. אלו שאלות שאין להן חשיבות ובתשובות להן אין עניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תמיד קובע מה מעניין אחרים? עשית זאת גם באחד הדיונים האחרונים (לא זוכרת איזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה תמיד קובע מה מעניין אחרים? עשית זאת גם באחד הדיונים האחרונים (לא זוכרת איזה)." יש נקודה שבה נסיונך להתנשא הופך לפרודיה עצמית. ברכותי. הגעת אליה היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה מאוד להתנשא עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Pot. Kettel. Black.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש. הבדל. קטן. אני. כן. היא. לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל קטן. אני. כן. היא. לא. בולבוס. ברור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נראה כך מבחוץ. hence- הסיר והקומקום. אז אולי אתה לא מרגיש התנשאות, אבל בהחלט זה מה שעובר בהודעות שלך. אם לא זו הכוונה, אולי יש מקום לשקול שינויי ניסוח? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |