 |
פרקליטי האבולוציה, אלו המנסים לסנגר עליה מול מתקפות מציאותיות בלתי פוסקות, למדו לדעת כי תיאורית ההתפתחות ההדרגתית הינה בלתי ניתנת להגנה. לנוכח הבקעת חומת מגן זו הם המציאו דוקטרינה חדשה במטרה לתמוך באידיאולוגיה המתרופפת שלהם. הכוונה היא לתיאוריה של מוטציה פתאומית. הם אמרו, שאכן לא היתה התפתחות הדרגתית, ולשאלה: כיצד הפך הדג לזוחל וכו'? הם ענו, כי צורות חדשות התפתחו בעקבות תאונות פתאומיות. במהלך השנים, הצטרפו שינויים אלו במקרה כדי לשנות את המין.
עד מהרה התברר שתקוותם לשפר בכך את מצבם, הפכה לאשליה ותו לא. דוקטרינה זו אינה פנטסטית פחות מזו של דארוין. אותן סתירות ניצבות בשווה מול שתי התיאוריות: היכן הם המינים השונים של תת-אדם שהתפתחו, לשיטתם, במהלך השנים? היכן הם האנשים בעלי הזנבות, הקרניים, הפרסות, הכנפיים או כל אחד מאין ספור הווריאציות שיכולות היו להתפתח? מהי התאונה שגרמה, לשיטתם, לכל המינים של תת-האדם ולמאובניהם להיעלם כליל? ושוב, אותה שאלה בלתי פתירה: האם אין שרשרת זו של תאונות או של מוטציות, מהווה לא יותר מאשר הפרוע שבדמיונות? לדוגמה, האוזן, שהינה מבוך של מרכיבים וגורמים רבים מיני ספור הפועלים בהתאמה מלאה, הופכת כל הסבר של מוטציה פתאומית למגוחך שבדמיונות. האוזן ממוקמת אסטרטגית בחלק העליון של הראש בשני צדיו, והיא בנויה בצורה של מעגלים וחללים שתפקידם לקלוט את גלי הקול ולתעל אותם לעור התוף. ממברנה זו שעוביה רק עשירית המילימטר, מורכבת משלוש שכבות. היא בנויה בצורה שאינה קולטת את הדי הויברציות כדי לא לעמעם את הקול. שורה מחוכמת של מנופי עצם מחוברת לתוף האוזן במטרה להגביר את הקול. מנופים זעירים אלו: קורנס האוזן, הסדן והארכופים מעוצבים כל אחד בתחכום וביעילות בהתאם לתפקידיהם המגוונים. הם מעבירים את אימפולסי הקול ללימפה באוזן הפנימית, שם הם מעוררים אימפולסי עצבים ב- 20 עד 30 אלף תאי השערות של עצב השמיעה. כדי לשמור על לחץ אויר שווה בשני צדי תוף האוזן, מחוברת האוזן הפנימית על ידי חצוצרת השמע ללוע, וכך מתאפשרת לשם כניסת אוויר. חישוב פשוט מורה שההסתברות להתפתחות אקראית של הפשוט ביותר ממרכיבים אלו מגיע לאחד מול מספרים אסטרונומיים. אם נזכור את העובדה כי מספר מרכיבי האוזן הוא עשרות אלפים, וכולם חייבים לפעול בהתאמה הדדית על פי תכנית-על, נווכח שרק מטורף מסוגל לטעון כי זו היא תוצאה של מספר תאונות.
החיות הגדולות של הזמנים הקדומים, כמו גם סוגי חיות קטנות לרוב, נכחדו כל אחת בזמן שנקבע מראש על פי לוח זמנים שמיימי. חיות עתיקות רבות נספו במבול ונעלמו באותה שעה מזירת ההיסטוריה.
חשוב להדגיש שדבר קיומם אינו מהווה עזר כלשהו לתיאורית האבולוציה. למעשה, התברר, שכמה מינים שהאבולוציוניסטים סברו שהם נכחדו מזמן, ולכן הם שימשו להם לצורך 'תארוך' השכבה שבה נמצאו, עדיין קיימים היום. לדוגמה, האבולוציוניסטים הניחו כי דג הקולקנט נעלם יחד עם הדינוזאורים לפני ששים מיליון שנה. מאובני קולקנט שנמצאו ברבדי סלע שימשו כהוכחה לכך שגיל רבדים אלו הוא ששים מיליון שנים. והנה, לאחרונה הוברר, כי דג זה נפוץ מאד, וניתן למוצאו בשפע ליד חופי מדגסקר, שם דגים אותו הילידים במשך כל ימי חייהם. המומחים עדיין נבוכים לנוכח 'החידה הקולוסלית', כיצד שרד הקולקנט במשך זמן כה רב. במשך כל אותן עשרות שנים שבהן סיווגו המלומדים דג זה יחד עם הדינוזאורים ו'זיהו' על פיו את גיל הסלעים, דגו אותו הילידים והשתמשו בקשקשיו הנוקשים כדי לחספס צמיגי אופניים ש'התפנצ'רו'.
האבולוציה היא דת הדורשת ממאמיניה עקשות גדולה ביותר. כאמור, כאשר תשתית תיאוריה זו, כפי שהטיף לה דארווין, התרסקה לרסיסים ונזנחה לחלוטין, סעדו אותה מאמיניה האדוקים בתיאוריה החדשה יותר של מוטציה פתאומית, תיאוריה גדושה בהבלים באותה מידה. הן מוטלאות יחדיו על ידי הסברים רחוקים ביותר מן הדעת, הדורשים מן הדבקים באותה תיאוריה אמונה מופלגת.
הסיבה האמתית לעקשותם, שבעטיה הם מסרבים לראות נכוחה, היא סירובם להודות בבריאה על ידי בורא. גם זמן רב לאחר שהאבולוציה תשבוק חיים כליל לפי כל הדעות, עדיין ימשיכו לרקוח תיאוריות אחרות במטרה לעזור לבני האדם להסתיר את האמת מעיניהם.
במהלך ההיסטוריה הארוכה היה עם ישראל עד לסכלותם של הצועדים בשיטה זו. ראינום שקועים באלילות, באכזריות, בתאוה, במלחמה, בשחצנות וברמיה. אבולוציה היא שלב נוסף בהיסטוריה זו של רשעות האומות. לולא נתנו דרור לענן הסמיך של הרמיה, היה העולם בימינו מכיר ביתר שאת ומתוך התפעלות את פלאי הטבע, לאור הידע הגובר והולך על מסתרי היקום. המין האנושי היה רואה במתרחש בעולם את ההוכחה הברורה לחכמתו האין-סופית של הבורא.
דוגמה אחת מיני רבות לקו חשיבה זה היא מחזור הגשם. מי האדמה נמצאים בשימוש מתמיד באמצעות מחזור פלאי המורכב ממרכיבים רבים. מחזור זה פועל רק לנוכח העובדה שהמרכיבים השונים משלימים האחד את משנהו. אילו היה חסר ולו רק מרכיב אחד של המחזור, אזי כל המחזור לא היה מתפקד. השמש משמשת כמשאבה אדירה, המעלה כמויות גדולות של אדי מים מן הימים ומן האגמים והנהרות. כמויות גדולות של אדים אלו מתרכזים בעננים. הרוחות, בנוסף לתפקידים רבים נוספים שלהן, הן הסרט הנע הנושא את העננים על פני האדמה. הגשם היורד משקה את הארץ; כח המשיכה גורם לעודפי המים לזרום למעמקי האדמה או לים, ושם הם עומדים הכן לחזור על התהליך. כל החיים תלויים במחזור גשם זה.
אילו היתה השמש קטנה יותר, היה קצב ההתאדות קטן מכדי לספק גשם לאדמה. אילו היתה השמש רחוקה יותר מכדור הארץ, היה קיים אותו מכשול. אילו היתה השמש גדולה יותר או קרובה יותר לכדור הארץ, היה קצב ההתאדות הופך את החיים על פני האדמה לבלתי אפשריים. כל יצור חי היה מתייבש מהר והופך לאפר. אילמלא היו הרוחות מתפקדות כמו עכשיו, היתה חלוקת הגשם כה בלתי שווה, עד שפנים היבשות היה הופך למדבר. אילו היה כח המשיכה של כדור הארץ חלש כמו בכוכבי הלכת האחרים, לא היה הגשם יורד והמים לא היו זורמים כמו עתה לים, כדי להתחיל את מחזור הגשם החדש. לעומת זאת, אילו היה כח המשיכה חזק יותר, היה הגשם מוטח ארצה כברד ומשמיד את הצמחיה. אילו היה כדור הארץ סובב סביב צירו לאט יותר, היה היום כה ארוך, עד שהצמחיה היתה מתייבשת על ידי השמש. מוצגת לפנינו מכונה מעגלית מושלמת עם משאבה (שמש), ברכת אגירה (ים) ומוליכים (רוח וכח משיכה).
בחורף יורד הגשם בצורת פתיתי שלג. הוא מכסה את האדמה כמו שמיכת צמר ומגן עליה. האויר הכלוא בשמיכת השלג משמש כמבודד המרחיק את הכפור. צבעו הלבן של השלג דוחה את קרני השמש ומעכב את ההמסה. ללא שמיכת השלג, היה הכפור משמיד את השורשים הישנים את שנת החורף באדמה. כשמתקרב האביב, נמס השלג בהדרגה ומספק מים לצמיחה חדשה. נתאר לעצמנו שמיכת שלג המחממת אותנו בלילה; ובבוקר, כשאיננו זקוקים לה יותר, יכולים אנו לאכול אותה להנאתנו. סוג תופעות זה, שניתן להבחין בנקל ברבים כדוגמתו, פוקח את עיני המתבוננים הכנים; ואולי גם חסידי האבולוציה ישקלו בבוא היום מחדש את גישתם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש