בתשובה לדובי קננגיסר, 16/11/04 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת: דבר דומה ניתן לומר על קצבאות אבטלה. אם הדחף הפנימי של אנשים יהיה שקבלת דמי אבטלה זו בושה, הם לא ינצלו את ה"תגמול" הזה. אם, לעומת זאת, הדעה הרווחת בציבור תהיה שטוב וכדאי לדפוק את המדינה כמה שיותר, ובאופן כללי ש"מגיע לי", אזי אנשים כן יעשו שימוש מוגבר בקצבאות אבטלה, מעבר למינימום ההכרחי. הפתרון, כרגיל, הוא בחינוך. זה פשוט לא נכון: אין קשר בין המשל לנמשל. קבלת דמי אבטלה אינה כרוכה בויתור כלשהו. אדם שמפוטר פשוט לוקח לעצמו חופשה על חשבון המדינה. לעומת זאת, להוליד ילדים זה סיפור אחר לגמרי. על מנת שהקצבאות יהיו תמריץ להולדת ילדים נדרש שהרווח מהקצבאות יהיה גדול מעלות גידול הילדים. זה נכון אך ורק אצל הערבים. אצל החרדים זה קרוב ואצל הציבור החילוני זה כה רחוק שכמעט לא היה בקצבאות שום תמריץ. גם מבחינה עקרונית אתה טועה לגמרי. איך בדיוק אתה הולך לחנך אנשים להיות פראיירים כאשר אתה קובע מדיניות שמענישה פראיירים? לא מדובר על חוק טבע שאומר שמי שלא גונב מקבל פחות ואתה מחנך את בני האדם להתגבר על הטבע למען העקרון. כאן מדובר על חוק של החברה שאומרת אנחנו רוצים לתגמל את הפרזיטים אבל אנחנו דורשים ממך להיות מוסרי ופראייר. אם זה המסר החינוכי שלך אין לך שום סיכוי להצליח. כהערת אגב אציין שיש מהלכים רבים לגישתך בין הדתיים ובייחוד סביב ישיבת הר המור. לא משנה מה המדינה עושה, העיקר שיהיו אנשים טובים חדורי אמונה שיכנסו לכל מערכות החיים ויתקנו הכל. התוצאות של השיטה הינן עלובות. רוב הבוגרים חדורי האמונה נשברים בדרך והופכים להיות זבלים כמו הסובבים אותם או שהם נדחפים החוצה מהמערכת אשר אינה יודעת לאכול אנשי עקרונות. אתה צודק שהשיטה זה לא הכל אבל זה חלק נכבד מהעניין. לא ניתן לחנך במנותק מהשיטה. לכן במדינת ישראל לא ניתן לחנך להזדהות עם המדינה ביחד עם התנהגות מוסרים, כי המדינה מושחתת עד צואר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דמי אבטלה כרוכים בויתור על ההכנסה שאפשר היה לקבל במקומם במקום עבודה מסודר (כולל ההטבות הסוציאליות שבאות איתו), כרוכה בויתור על כמה חודשי ותק במקום העבודה הבא שלך, ויכולה להיות כרוכה בויתור על מידה מסוימת של כבוד עצמי, אם החברה פועלת על בסיס ערכי עבודה. החוק של החברה לא אומר ''אנחנו רוצים לתגמל פרזיטים'' אלא ''אנחנו מודעים לכך שלא תמיד אפשר למצוא עבודה מיד אחרי הפיטורין, ולכן אנחנו רוצים לסייע לאלו שאיבדו את מקום עבודתם''. אם התפיסה בארץ הייתה ''לא לעבוד זה בושה, להסתמך על קצבאות מהמדינה זו בושה'' (כפי שאכן מתקיים בקרב קבוצות אוכלוסיה מסויימות), אנשים היו מעדיפים שלא להשען על קצבאות המדינה. אני מכיר אנשים שהיו מובטלים חודשים רבים ובשום שלב לא העלו בדעתם ללכת לחתום בלשכה, כי זה היה מתחת לכבודם. הבעיה היא, כמובן, שמדובר במערכת אקולוגית עם נישה מאוד נוחה לפרזיטים. השאלה היא כמה פרזיטים יש במערכת הזאת, והאם שווה, כדי להפטר מהם, להרוג את המערכת כולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא שאלה כלכלית של ההפרש בין רווח להפסד. כל אדם יודע לעשות חשבון. אדם שמרוויח עשרת אלפים נטו לא יקח חופש ב 5000 ש"ח לחודש כי זה לא כדאי לו. לעומת זאת, אדם שמרוויח 5000 ש"ח לחודש ישמח לחופשה ב 4000 ש"ח לחודש, כשהוא יכול לעבוד שחור. איך אתה מנסח את החוק של החברה ממש לא משנה. כל אדם מבין את החוק בלי צורך בתיווך של האח הגדול. יש קבוצות שהערכים שלהם מחזיקים מעמד למרות הסתירה עם המציאות. אולם זה לא יחזיק לאורך ימים. ולשאלתך: מכיוון שהמערכת אינה עוזרת כמעט לאיש (הסברתי כבר שהלוואות או חיסכון היו עושים זאת הרבה יותר טוב) הרי שיש צורך להרוג את המערכת כולה ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |