בתשובה ליוסי צרי, 16/11/04 8:49
עוד מחקר מוזר 261718
כמה עובדות על ההיסטוריה של הקצבאות, שמטילות בספק את הגלובליות של מה שאתה אומר:

א. בראשית המדינה (סוג של) קצבאות ילדים היו אכן תגמול על לידה, והמדינה עודדה נשים יהודיות להוליד ילדים.
ב. מאוחר יותר, מדיניות הקצבאות עברה מידי ההסתדרות לידי המדינה, והפכו למה שהיה עד לא מזמן - קצבה שולית הולכת וגדלה ככל שמספר הילדים עולה. המטרה כבר לא הייתה עידוד ילודה. המדינה חיפשה דרך לתת יותר כסף למזרחים מאשר לאשכנזים, כמדיניות של אפליה מתקנת. בו בזמן, המדינה לא הייתה מעוניינת להציג את העניין כמתן כסף למזרחים, והממשלה חיפשה דרך להסוות את המטרה המקורית. הפתרון שנמצא הוא מתן קצבאות מוגדלות למשפחות גדולות יותר - תופעה שהייתה קיימת בקרב האוכלוסיה היהודית כמעט באופן בלעדי אצל המזרחיים. כדי למנוע קבלת קצבאות בקרב הערבים, הקצבאות היו ל"יוצאי צבא" בלבד, כאשר עד מהרה נמצאה דרך להכליל חרדים בתוך ההגדרה הזו.
ג. לכאורה, התופעה הזו הייתה אמורה להביא לגידול במספר הילדים במשפחה בכל רחבי האוכלוסיה היהודית, אבל לא זה היה המצב. גידול שכזה חל רק בקרב האוכלוסיה החרדית. לעומת זאת, בקרב המזרחיים - היעד המקורי של הקצבאות המוגדלות - דווקא חלה ירידה רבתי בכמות הילדים במשפחה, וכיום המספר עבור משפחות מזרחיות גבוה רק במקצת יחסית למשפחות אשכנזיות‏1.

ההתנהגות השונה בתכלית של שתי האוכלוסיות הללו - החרדים והמזרחים - אל מול אותו שינוי בדיוק, אומרת דרשני. נובע ממנה שלא כל "תיגמול" יביא לניצול גבוה יותר שלו. צריכה להיות דחיפה פנימית כלשהי לניצול התיגמול הזה. באוכלוסייה החרדית, הדחיפה הפנימית היא הצו האלוהי לפרות ולרבות. לעומת זאת, בקרב המזרחים החילוניים (או המסורתיים), הדחיפה הזאת לא התקיימה (באותה עוצמה), ומנגד היו כוחות ערכיים אחרים של התברגנות והתמערבות, שדחפו את המשפחה המזרחית שלא לנצל את ה"תגמול" הזה, ולהעדיף משפחות קטנות יותר.

דבר דומה ניתן לומר על קצבאות אבטלה. אם הדחף הפנימי של אנשים יהיה שקבלת דמי אבטלה זו בושה, הם לא ינצלו את ה"תגמול" הזה. אם, לעומת זאת, הדעה הרווחת בציבור תהיה שטוב וכדאי לדפוק את המדינה כמה שיותר, ובאופן כללי ש"מגיע לי", אזי אנשים כן יעשו שימוש מוגבר בקצבאות אבטלה, מעבר למינימום ההכרחי.

הפתרון, כרגיל, הוא בחינוך.

1 למעשה, אם מפרידים את ציבור העולים מברה"מ מאוכלוסיית האשכנזים, המספרים משתווים. במשפחות רוסיות נהוג מספר נמוך יותר של ילדים מאשר באוכלוסיה הותיקה בארץ.
עוד מחקר מוזר 261731
כתבת:

דבר דומה ניתן לומר על קצבאות אבטלה. אם הדחף הפנימי של אנשים יהיה שקבלת דמי אבטלה זו בושה, הם לא ינצלו את ה"תגמול" הזה. אם, לעומת זאת, הדעה הרווחת בציבור תהיה שטוב וכדאי לדפוק את המדינה כמה שיותר, ובאופן כללי ש"מגיע לי", אזי אנשים כן יעשו שימוש מוגבר בקצבאות אבטלה, מעבר למינימום ההכרחי.

הפתרון, כרגיל, הוא בחינוך.

זה פשוט לא נכון:

אין קשר בין המשל לנמשל. קבלת דמי אבטלה אינה כרוכה בויתור כלשהו. אדם שמפוטר פשוט לוקח לעצמו חופשה על חשבון המדינה. לעומת זאת, להוליד ילדים זה סיפור אחר לגמרי. על מנת שהקצבאות יהיו תמריץ להולדת ילדים נדרש שהרווח מהקצבאות יהיה גדול מעלות גידול הילדים. זה נכון אך ורק אצל הערבים. אצל החרדים זה קרוב ואצל הציבור החילוני זה כה רחוק שכמעט לא היה בקצבאות שום תמריץ.

גם מבחינה עקרונית אתה טועה לגמרי. איך בדיוק אתה הולך לחנך אנשים להיות פראיירים כאשר אתה קובע מדיניות שמענישה פראיירים? לא מדובר על חוק טבע שאומר שמי שלא גונב מקבל פחות ואתה מחנך את בני האדם להתגבר על הטבע למען העקרון. כאן מדובר על חוק של החברה שאומרת אנחנו רוצים לתגמל את הפרזיטים אבל אנחנו דורשים ממך להיות מוסרי ופראייר. אם זה המסר החינוכי שלך אין לך שום סיכוי להצליח.

כהערת אגב אציין שיש מהלכים רבים לגישתך בין הדתיים ובייחוד סביב ישיבת הר המור. לא משנה מה המדינה עושה, העיקר שיהיו אנשים טובים חדורי אמונה שיכנסו לכל מערכות החיים ויתקנו הכל. התוצאות של השיטה הינן עלובות. רוב הבוגרים חדורי האמונה נשברים בדרך והופכים להיות זבלים כמו הסובבים אותם או שהם נדחפים החוצה מהמערכת אשר אינה יודעת לאכול אנשי עקרונות.

אתה צודק שהשיטה זה לא הכל אבל זה חלק נכבד מהעניין. לא ניתן לחנך במנותק מהשיטה. לכן במדינת ישראל לא ניתן לחנך להזדהות עם המדינה ביחד עם התנהגות מוסרים, כי המדינה מושחתת עד צואר.
עוד מחקר מוזר 261753
דמי אבטלה כרוכים בויתור על ההכנסה שאפשר היה לקבל במקומם במקום עבודה מסודר (כולל ההטבות הסוציאליות שבאות איתו), כרוכה בויתור על כמה חודשי ותק במקום העבודה הבא שלך, ויכולה להיות כרוכה בויתור על מידה מסוימת של כבוד עצמי, אם החברה פועלת על בסיס ערכי עבודה.

החוק של החברה לא אומר ''אנחנו רוצים לתגמל פרזיטים'' אלא ''אנחנו מודעים לכך שלא תמיד אפשר למצוא עבודה מיד אחרי הפיטורין, ולכן אנחנו רוצים לסייע לאלו שאיבדו את מקום עבודתם''. אם התפיסה בארץ הייתה ''לא לעבוד זה בושה, להסתמך על קצבאות מהמדינה זו בושה'' (כפי שאכן מתקיים בקרב קבוצות אוכלוסיה מסויימות), אנשים היו מעדיפים שלא להשען על קצבאות המדינה. אני מכיר אנשים שהיו מובטלים חודשים רבים ובשום שלב לא העלו בדעתם ללכת לחתום בלשכה, כי זה היה מתחת לכבודם. הבעיה היא, כמובן, שמדובר במערכת אקולוגית עם נישה מאוד נוחה לפרזיטים. השאלה היא כמה פרזיטים יש במערכת הזאת, והאם שווה, כדי להפטר מהם, להרוג את המערכת כולה.
עוד מחקר מוזר 261777
השאלה היא שאלה כלכלית של ההפרש בין רווח להפסד. כל אדם יודע לעשות חשבון. אדם שמרוויח עשרת אלפים נטו לא יקח חופש ב 5000 ש"ח לחודש כי זה לא כדאי לו. לעומת זאת, אדם שמרוויח 5000 ש"ח לחודש ישמח לחופשה ב 4000 ש"ח לחודש, כשהוא יכול לעבוד שחור.

איך אתה מנסח את החוק של החברה ממש לא משנה. כל אדם מבין את החוק בלי צורך בתיווך של האח הגדול.

יש קבוצות שהערכים שלהם מחזיקים מעמד למרות הסתירה עם המציאות. אולם זה לא יחזיק לאורך ימים.

ולשאלתך: מכיוון שהמערכת אינה עוזרת כמעט לאיש (הסברתי כבר שהלוואות או חיסכון היו עושים זאת הרבה יותר טוב) הרי שיש צורך להרוג את המערכת כולה ויפה שעה אחת קודם.
עוד מחקר מוזר 261762
לא במקרה אתה אומר "בראשית המדינה" ומורח תקופה שלמה. עד 1967 היה משרד הסעד שעזר לנזקקים לפי קריטריון של מסכנות. מס הכנסה נתן נקודות זיכוי לפי קריטריונים כמו של מספר ילדים. משנת 1967 הוקם משרד הרווחה הוחלט על שינוי בכיוון של מדיניות רווחה, מבלי להבחין האם מקבל הקצבה הוא נזקק או מיליונר.
בדבר אחד אני מסכים איתך הקריטריונים לעזרה לא צריכים להיות לפי לאום מין או מוצא עדתי דתי, הדגש שלך על אפלייה אינו נוגע לעניין שאני מעלה אלא לצד הפוליטי וזה נושא שונה במהותו.
הפילוח במחקר סטטיסטי יצביע על שינוי בהתנהגות בכל קבוצת אוכלוסייה, בהשפעת עידוד בתיגמול כספי.
הטעות הייתה להעתיק מנהגי חברת רווחה מהעולם המערבי מארצות בהן החברה היא הומוגנית לחברה ישראלית בה קבוצות אוכלוסייה רואות כמטרה בחיים להרבות בצאצאים, לדרגה קיצונית מגיעים בחברה הבדואית כאשר גברים לוקחים לעצמם מספר נשים ומביאים עשרות ילדים למשפחה. סתם עובדה עם קום המדינה היו בנגב כ 10,000 בדואים בעידוד הממשלה היום כבר ישנם 150,000 אלף והיד נטויה.
עוד מחקר מוזר 261765
קודם להחלת קצבאות ילדים ע''י המדינה לכל דיכפין, סיפקה ההסתדרות קצבאות ילדים לכל עובד שהיה מאוגד בהסתדרות (כלומר, בישראל דאז, כל עובד), ללא הבדל מסכנות, גזע או מין.
עוד מחקר מוזר 261773
זו לא תשובה לעניין של עידוד על ידי תיגמול כספי. מה שעשתה?או לא עשתה? ההסתדרות לא היה מדיניות ממשלה.
עוד מחקר מוזר 261858
אתה שוכח מי הייתה הממשלה ומי הייתה ההסתדרות.
עוד מחקר מוזר 262066
השאלה היא לא היסטורית אלא עקרונית. ההבנה שתיגמול כספי מעודד או לא מעודד. ההבנה שכאשר אתה משלם בשביל אי עבודה האם לקבוצה מסוימת באוכלוסייה תהיה מוטיבציה לא לעבוד?
האם תשלום קצבאות ילדים מעודד קבוצה באוכלוסייה להרבות בילדים? האם כאשר אתה מממן מוסדות חינוך דתי אתה מרבה בלומדי תורה? והשאלה הכללית האם עידודים כאלה חיוביים מבחינת המדינה?
תנסה לחשוב לא במושגים מקובעים אלא לעניין.
עוד מחקר מוזר 262302
אין לי מושגים מקובעים, והתשובות לשאלות שלך אינן חד משמעיות, ותלויות בחברה ובסיטואציה הקיימת.
עוד מחקר מוזר 262315
אתה יכול להודות בעובדה בסיסית שיש השפעה לעידוד כספי על התנהגות בני אדם, לא תיפול שערה משערות ראשך.
אתה יכול לומר בראייה היסטורית שנעשה עוול למגזרים באוכלוסיה, ואולי יש גם היום אפלייה כזו או אחרת.
כאשר מערבבים את הנושאים אי אפשר לדעת על מה מסכימים ועל מה יש חילוקי דעות. התוצאה היא התנצחות עקרה.
עוד מחקר מוזר 262440
לצערי הרב אני יכול להעביר גרזן על הראש שלי בלי שתיפול אחת משערותי, אבל זו כבר בעיה שלי.

אין לי שום בעיה להסכים עם כך שיש השפעה לעידוד כספי על התנהגות בני אדם. הטענה שלך שההשפעה הזאת היא חד-כיוונית וחד-ערכית, איתה אינני יכול להסכים. הטענה שלך שההשפעה הזו היא המרכזית בקביעת התנהגותו של אדם, אם לא היחידה, איתה אינני יכול להסכים.
מה שאני אמרתי בתגובתי הקודמת, הרי, היה שיכולה להיות השפעה, אבל אי אפשר לחזות אותה מראש, משום שיש כל כך הרבה גורמים אחרים שמשפיעים.
עוד מחקר מוזר 262716
לא טענתי שההשפעה של עידוד כספי היא מרכזית בהתנהגות בני אדם, הנה הגענו להסכמות וזה כבר טוב, כאשר עידוד של קצבאות ילדים נופל על אדם במערב לא יעלה בדעתו להרבות בילדים, אבל בחברה מוסלמית או חרדית אנו רואים השפעה ברורה. לכן קבלת חוקי רווחה מהמערב בלי לבחון את התאמתם לחברה הישראלית גורמים לעיוותים.
עוד מחקר מוזר 263165
מוסכם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים