בתשובה לנעם טל, 15/11/04 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסיכוי היחיד לשמור על הלימודים ה"מקצועיים" ברמה גבוהה, הוא להתייחס אליהם כאל מדע. יש לזה שתי סיבות עיקריות: אחת, שמקצוע טכני מחובר בטבורו להתפתחות מדעית; אפשר לבחון את כל הדוגמאות, אבל אני מכיר במיוחד את לימודי הרפואה. ספרי הלימוד משתנים כל הזמן על-בסיס ידע שנצבר; הפתרונות הרפואיים תלויים ביכולת הטכנולוגית ובידע הרפואי העדכני; וכן הלאה. אלו לא מקצועות שאפשר לקנות בהם את ספרי הלימוד בחו"ל ולשלוח את הסטודנטים לחפש חומר באינטרנט. סיבה שניה: מורה שיודע "להעביר את החומר" יודע להעביר את החומר. במקצועות האלה לא צריך להעביר חומר, אלא להנחיל את הגישה המקצועית וצורת החשיבה שהיא גולת הכותרת של התפתחות מצטברת לאורך מאות שנים. מתברר (מסיבות לא ידועות) שהאנשים שבקיאים בתחום המקצועי יותר מכל הם דווקא אלה שעוסקים באופן אישי בדחיפת הגבולות שלו קדימה. (המסקנה שלי היא שמקצועות כמו רפואה ועריכת-דין צריכים להלמד באוניברסיטה (הטכניון בכלל, כמובן); אין לזה דבר עם שאלת המימון). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(מה זאת אומרת "אלו לא מקצועות שאפשר לקנות בהם את ספרי הלימוד בחו"ל"? איפה אתה חושב שסטודנטים לרפואה קונים את הספרים שלהם?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאת ספרי הלימוד קונים בחו"ל1; זה בסדר כל עוד יש בארץ אנשים ש*היו יכולים* לכתוב את ספרי הלימוד (והם נגישים לסטודנטים). 1 (סטודנטים לתואר ראשון: אם אתם מתכוונים להמשיך לתואר שני, כדאי שתרוצו לעבוד על האנגלית שלכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. בדיוק הגענו לנקודה: ספרי לימוד, ומי שיכול לכתוב אותם, אז זאת ההזדמנות שלי לעוף טופיק מזעזע: מישהו מהאיילים המבלים בימים אלו בטכניון יכול לגלות לי מהו ספר הלימוד בקורס הבסיסי (לכלל תלמידי הטכניון, לא לתלמידי כימיה/הנדסה כימית/ביוטכנולוגיה) בכימיה? פעם היה ספר כזה בהוצאת מכלול, שנקרא "עקרונות הכימיה" או "יסודות הכימיה", וכתב אותו פרופסור וולצמן, הוא עדיין קיים (הספר, לא פרופ' וולצמן)? אפשר עדיין להשיג אותו? החליף אותו ספר אחר? תודה וסליחה על ההפרעה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עקרונות הכימיה'' של מנזורלה. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחום שלי, גם כשמי שכתב את ספרי הלימוד הוא ישראלי ונגיש לסטודנטים, ספרי הלימוד (הרציניים) הם באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל בערך משנה שנייה בתואר הראשון ספרי החובה ברוב התחומים בדרך כלל באנגלית שלא לדבר על מאמרים, ומגזינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהאקדמיה רואה בכך סימן לקידמה וסיבה לגאווה. אני לא מאוד משוכנע שבצדק. לפני כ-20 שנים חלק ניכר מחומר הלימוד היה בעברית. שיטוט בין מדפי "מכלול" (השמועה אמרה שגם ב"אקדמון") חשף לפניך עולם שלם של ספרות אקדמית בנושאים שונים, לאו דווקא איזוטרים או ספציפיים לסטודנט הישראלי, שנכתבה בשפת הקודש, כי היה מי שמסוגל לכתוב אותה, והוצאה לאור כי היה מי שמעוניין לקנות אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור לקידמה וגאווה. בגלל גודלה המזערי של הקהילה המדעית דוברת העברית, רק פרסומים באנגלית נחשבים לצרכי קביעות וקידום באקדמיה. לפיכך, רוב החוקרים בישראל לא טורחים לפרסם ספרים בעברית, אלא אם יש בהם עניין לציבור הרחב, או אם מדובר בטקסט-בוק לסטודנטים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוס בחירה בניהול פרוייקטים על אף שהמצגות הן בעיברית, והחומר של הקורס מועבר בעיברית, ברור לי שמעבר לחובות הקורס אם יש צורך בהרחבה אלך לpmbok ומה לעשות אותו ארגון עולמי שכתב את המסמך הזה הוא בן 40000 אלף חברים, סדר גודל כזה קשה לי הלאמין שיהיה בארץ, כנ"ל בעבודה שלי, הבוס שלי מתייעץ עם חסברים אחרים בפורמים בחו"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינות רבות יש הבחנה ברורה בין אקדמי מקצועי לבין אקדמי מדעי. אפשר ללמוד רפואה וטרינרית, או מדעי ספורט בבית ספר מיוחד לכך, והתואר אינו פחות בערכו מזה שמתקבל באוניברסיטה. לגבי רמה - זה כבר לא נכון. מחקר רב מבוצע מחוץ לאוניברסיטאות. את הטרנזיסטור המציאו במעבדות בל, ואת תכונות הפולימרים הסינטטיים במפעלים כימים (קרוטרס - חוקר מהתעשיה זכה בפרס נובל לכימיה על מחקריו). יש מחקר מתקדם גם מחוץ לאוניברסיטה. וזה נכון בתחומי מחקר רבים שבהם התעשיה או גופים ממשלתיים מובילים במידה רבה ע"פ האקדמיה גם במחקר יסודי. לדוגמא, לשום אוניברסיטה אין את המשאבים והידע של NASA. בישראל התקיימה במידה רבה הבחנה כזו. מכון ויצמן, מכון וולקני והטכניון אינם אוניברסיטאות והם מוסדות מחקר מכובדים. בהם מתבצעת גם הוראה. המסקנה שלי היא שרצוי שלימודים מקצועיים כגון תוכנה, רפואה, שמאות מקרקעין, הנדסת בניין, ילמדו בבתי ספר נפרדים שיהיו קשורים הן לאקדמיה והן לתעשיה. הערה: במקומות רבים לימודי הרפואה מתבצעים מההתחלה בבית ספר לרפואה שנמצא בתוך בית חולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המשמעות המעשית של הקביעה "מכון ויצמן, מכון וולקני והטכניון אינם אוניברסיטאות"? במה זה מתבטא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכון ויצמן, קמ"ג (קריית מחקר גרעינית) ומכון וולקני הם אחדים ממוסדות המחקר שיש בישראל. ויצמן הוא חברה ישראלית אמריקאית עד כמה שזכור לי ומתקיים מתרומות, כספים ממדינת ישראל ומפעילות מדעית (למשל התרופה קופקסון שטבע מיצרת פותחה שם). ויצמן מורשה להעניק תארים שני ושלישי. בגופים האחרים שמניתי יש חוקרים שמקבלים את שכרם ממדינת ישראל ולחלקם יש תלמידי מחקר. את התואר עד כמה שידוע לי מקבלים מאחת האוניברסיטאות. הטכניון הוקם באופן עצמאי ע"י חבורה של עולים מגרמניה כבית ספר גבוה למקצועות טכניים. וברבות השנים קיבל רשות להעניק תארים אקדמיים. מאחר ואין בטכניון פקולטות למדעי הרוח הוא לא אוניברסיטה. כשם שבצלאל שהוא בית ספר לאומנויות מוסמך להעניק תארים מתקדמים אבל אינו אוניברסיטה. לסיכום: אוניברסיטה היא אוניברסיטה. מוסדות אחרים בהם מתבצעת פעילות אקדמית המוגבלת לתחום מסוים שמוסמכים ע"י המועצה להשכלה גבוהה להעניק תארים אקדמיים הם חלק מכלל המוסדות להשכלה גבוהה, אבל אינם אוניברסיטאות. אגב לאור ההתפתחויות, יתכן שגם האוניברסיטאות בעתיד יחדלו להיות אוניברסיטאות, ויהפכו למכללות או בתי זקנים או שמורות נדלן מועדות להפרטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |