בתשובה לאורי פז, 29/01/04 0:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מסכים עם כל מסקנה ומסקנה של שפינוזה בהתבוננות שאני עושה היום בפרקי תורתו. אבל זו "חוכמה מאד קטנה" מצידי. אני חייב להודות יש לי הכבוד להעריץ את שפינוזה, גם על רקע זמנו, גם לגבי זמננו אנו, אין לחלוק על כך כי הוא פרץ דרך לחשיבה אמיצה וחופשית, טיפל בנושאים רוחניים בהגינות מדעית למופת, תוך שהוא מטביע רמה ניתוחית הכי גבוהה שיכול ילוד אשה להעפיל אליה. רק בגלל ששפינוזה לא עסק בתחומי המדעים המדוייקים, הוא לא טבע חוקי יסוד נצחיים כמו שעשו א. ניוטון וא. אינשטיין. בתחום הרוחני, לא הכרתי אדם אמיץ ממנו, אינני חושב שעידן שפינוזה ייתם לפני קץ המין האנושי כולו. שפינוזה איננו מגיש את מסותיו בהתרסה כמו פ. ניטשה למשל, אינו תוקף לשמו, הוא מביע התנגדות לעמדה רק אם העמדה הזו חותרת לטעמו תחת אדני האמת. שפינוזה עוסק "בדחילו ורחימו" בכל ענף תיאולוגי שהוא נוגע בו, אך הקורא המעמיק, מבחין מיד בהסתיגות של שפינוזה מהרמה הנמוכה, מחוסר העקיבות, מהסתירות, בהן מוצגים נושאים בתנ"ך לעתים קרובות. אין ספק שהפחד מהממסדים הדתיים משפיע על חייו של שפינוזה, אבל הפחד הזה אינו משפיע על עבודתו, ואינו מפריע לשפינוזה להתמיד בחיפושיו, שפינוזה עורג לאלהים, אך כחוקר רוחני לא עשה שום פשרה אינטלקטואלית. שפינוזה לא היה "אנוס יהודי" בהקשר של יצירתו, נהפוך, הוא השכיל להקים חומות הגנה מתוחכמות על עבודתו מפני אימי התקופה, גם רציחת חברו ותומכו הטוב - דה ויט - כנראה בעקב תמיכתו בשפינוזה, לא הרתיעה את שפינוזה ולא הסיתה אותו מדרכו. לחשוב בחירות, לחצוב באמת, כמו שפינוזה:- זה דרש אומץ לב שגיב, ודרש תושיה מיוחדת לשרידה. המושג "אקסיסטנציאליזם" היה עבור ז'אן פול סארטר מונח מוטבע, פילוסופי מופשט, ואילו אצל שפינוזה זה היה ענין קיומי ממש. ברוך דה שפינוזה, היה אמנם יהודי במוצאו אך זה לא רלוונטי לענין יצירתו. הוא גילה וחשף את האלהים שלו, למרות התורה ולא בעטיה. רק לעתים נדירות ניתן למצוא באדם אחד, מיזוג כה מופלא של אומץ, יושרה, עמקות, נאמנות ומסירות מוחלטים למדע. חוששני שזה לא רלוונטי להתייחס אל שפינוזה "כיהודי" או כ"לא יהודי". נראה לי שזו החמצה מוחלטת, לקרוא לתורתו של שפינוזה או לכל חלק ממנה "יהדות" שפינוזה היה הוגה ישר ואמיץ מאד, הוא הבין שבסיס היסודות ליצירה בתחומים שבחר בהם, הוא קיומה של תשתית חרות אמיתית עבור היוצר. הוא דחה הצעות נדיבות לממן אותו, לכבד אותו, הוא חי חיים צנועים מאד ולא אבה להמירם בכיבודים וממון שהוצעו לו בחייו יותר מאשר לכל יוצר שהכרתי. שפינוזה חיפש כל חייו את האלהים כדי להביע את אהבתו אליו אבל אלהי שפינוזה בדרגה הראשונה, היו האמת וחיפוש עיקש ובלתי נלאה אחר האמת. שפינוזה בחר להתמודד עם שאלות חשיבה פילוסופיות מרכזיות אשר נוגעות לכל המין האנושי, בינהן השאלה "האם יש אלהים?" אם כן מה הוא? אציין תוך הדגשת מלוא הערצתי, כי אני חולק על ש' בכל מסקנה שהיא שהכלילה את מושג האלהים בתוך היש החומרי הקיים. לטעמי, לא רלוונטי לדון במהות החומר בהקשר של דיון בישות האלהית, הכללת האלהים בחומר או בגלגולי האנרגיה, הנה מסקנה בלתי מדעית, וקשה למצוא כאלה אצל שפינוזה. אנו עצמנו, דורות רבים אחרי שפינוזה, יודעים מעט מאד על היש הקיים, (רק לאחרונה התפרסמה "הרמת היידים" של סטיבן הוקינג והצהרתו כי לעולם לא נניח ידינו על "תיאוריית הכל") שפינוזה נהנה ממקורות מידע קטנים מאד ביחד למקורות שלנו, מענין מה היינו למדים ממנו לו עמדו לרשותו מאגרי המידע שנחשפו במשך דורות אחרי פרשת חייו, התגליות הקוסמולוגיות, פרקים על מבני היקום במאקרו ובמיקרו, תיאוריית "המפץ הגדול" "אופק אירועים" שכולא את המרחב והזמן, היקום המתפשט, חורים שחורים, ועוד. שפינוזה השקיע עבודה יסודית בכל נושא שנגע בו, הוא עשה אנליזה של התנ"ך, הוא לא תקף את מחשבת ישראל מעמדה של אתיאיסט או אפיקורוס להכעיס, בשום פנים הוא לא היה בור ועם הארץ, בנשואי התנ"ך ומחשבת ישראל. הענין של שפינוזה במקוריות התנ"ך לא נבע מהיותו יהודי, אלא מידיעתו שהתנ"ך היה מקור לצמיחת דתות אחרות שהשפיעו רבות על התפתחות המין האנושי. על כן החקירה של שפינוזה היא אנתרופולוגית ולא תיאולוגית. הוא לא טיפל בנושא שלא למד, שינן וחקר היטב, ידיעותיו בטקסטים של התנ"ך היו נרחבות ולא נפלו מאלו של גדולי ישראל בכל הדורות, הוא האיר את מחשבת ישראל בדרכי עיון ודיון מיוחדות ומכובדות, בתזות ומחקרים דברים שאין לסתור אותם, אם יש לו תרומה בתחום היהדות הרי זו מתגבשת במאבקו לפתוח את היהדות לדיאלקטיקה עם חשיבות אחרות בעולם, והתנגדותו להקפאת התורה ועיגונה לעיקרים קבועים, כמו שעשה הרמב"ם למשל. הגישה של ש' היתה אוניברסאלית מדעית. תוצאות ומסקנות שלו היו מעוררים מהפכה בלבו של כל אדם מאמין אילו היה פותח את עצמו לעיון וביקורת אמיתיים בתורתו של שפינוזה, המקרבת ולא מרחיקה מאלהים. אחד מן הנושאים ששפינוזה טיפל בהם: מקורות התנ"ך:- לטעמו של שפינוזה התנ"ך איננו חלק אוטנטי מהתורה שבכתב המקורית שנכתבה באצבע אלהים, שפינוזה פורש מסכת שלימה של ראיות לכך שהתורה לא נמסרה לנו ולא הורדה אלינו מלמעלה. שפינוזה קובע שאנשים הם, אלה, שכתבו את התנ"ך וכתבי קודש אחרים, הוא לא שש לרמוס את הכהנים, ואינו תוקף את הממסד היהודי או הנוצרי, כמו שעשה ניטשה ב"אנטי-כריסט" בשעתו. כיישום של לקח פילוסופי מרכזי, שפינוזה לא מוציא זמן כדי להתנצח, הוא נוהג כמי שמודע את חובתו לעולם המדע, וכמי שער לקוצר ימי האדם בעולם, הוא נוהג כמי שאצה לו הדרך, שוקד כל שעה להאיר את האמת המדעית. כאשר שפינוזה מטפל בנושא כל שהוא, לא ניתן עוד לחדש אחריו מאומה. עובר למסקנתו, שהתנ"ך איננו מקור אמיתי ויציב שיכול לבסס את האמונה באל חסד וצדק, לא סותם שפינוזה את הגולל על קיום האלהים, אבל מתוך ביקורת המקרא שלו, עולה לקחו: "אם אתם מחפשים את האלהים, אל תחפשו אותו בתנ"ך" מסקנותיו מתקבלות מעיון הוגן, של אדם עם שיעור רוחני המקפיד על קיום אדוק של עקרונות מדעיים בחקירתו. שפינוזה ממשיך לעסוק באלהים עד יומו האחרון, קשה להאמין שבין כל סוגי היהודים, או הנוצרים, או מאמיני דת כל שהיא, היה אדם מאמין, ואוהב אלהים כמו שפינוזה. איש כה מתקדם, בהיבט של כל זמן שהוא, כל כך חופשי, כל כך ביקורתי, וכל כך מאמין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איפה כדאי להתחיל לקרוא את שפינוזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר כדאי לקרוא *עליו*(1), לפני שמנסים לקרוא *אותו*. (1) כלומר על תורתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אני דווקא חושב שקראתי *עליו* מספיק (ולכן שאלתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידידי "האייל האלמוני" באשר לשאלה "איפוא להתחיל לקרוא את כתבי שפינוזה עצמו? אני מתנצל על השיהוי בתשובה ראיתי את הפניה רק היום יום שישי 19.11 ומיד התישבתי להשיב. לגוף השאלה:- צריך להביא בחשבון קודם כל שכמעט בכל תרגום של הגות צרופה בסדר גודל של שפינוזה, לעתים יש בעיה עם העברת המסרים החיוניים, בתרגומים, כאשר מדובר בתרגומים של כתבי שפינוזה הרי - על דרך הרוב - תמצא שזה תרגום מתרגום אבל רוחו של היוצר הגדול נשמרת במידה ניכרת, ובוודאי יועברו אליך עקרונות ותפיסות היסוד שהוא רוצה להעביר. אם אתה רוצה לראות את הביקורת והניתוחים של שפינוזה על המקרא, (שבנושא הזה היה הדיון שלנו כאן) אז קח נא לידך את הספר "מאמר תיאולוגי מדיני" בהוצאת "מאגנס" בתרגום שלך ח. וירשובסקי. הביקורת שם מתייחסת לא רק לתנ"ך אלא גם לכתבי הקודש, תראה, ששפינוזה "לא משאיר אבן על אבן" בנושאים שהוא מבקר. קשה לסתור או להפריך אותו כיוון ששביקורת המקרא, שפינוזה מכין היטב שיעורים, לומד את הנושא, בוחן ומציג אבסורדים במקרא, לא כדרך הצגת השקפה פילוסופית גרידא, אלא כבחינת כל נושא על פי קודים וכלים ספרותיים, דידקטיים, סמנטיים והסטוריים. למשל תוך הסתמכות על דברים הכתובים בתנ"ך קובע שפינוזה שהתורה המקורית שבכתב לא הגיעה עדינו מעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימודי שפינוזה: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |