בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/06/01 21:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דוב, דוב, דוב, למה ידעתי שזה מה שתחלץ מהתגובה שלי? אם אתה מתעקש, עצם הקיום שלו אווילי. מה השגת בכך ששלחת אותו? לשכנע נבחר ציבור בדעותיך (ואתה מן הסתם יודע שהן הפוכות לחלוטין לשלו) הוא מעשה לא רק חסר כל סיכוי, אלא גם חסר כל תוחלת. אם ברצונך לשכנע מישהו, שכנע את *הציבור*. הוא זה שבתורו יחליף את הנציגים שלו לפי דעותיו החדשות. ולאנלוגיה מעולם החי: לשכנע את הנציגים? כמו לנסות לשכנע זיקית להחליף צבעיה. אתה רוצה שינוי כרומטי? שנה את הסביבה. אז רצית להביע את הגינוי שלך לדבריו. מה אכפת לו שאזרח אלמוני פלמוני חושב כך וכך? הוספת קורטוב ציוריות ואלימות מרומזת בצד מצבים תיאורטיים פשטניים ("אם ארה"ב..." וגו'), והבאת על עצמך את זעמו/חששו ממך, מה השגת בזה? וכמובן שאין בזה להפחית ולו בקמצוץ מזכותך לעשות כן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלא נהגתי בעבר לכתוב לחברי הכנסת הערביים. הרי הויכוח שלי הוא לא אתם. והנה לאחרונה כתבתי אי מייל אחד לטיבי וגם אחד לעזמי בישרה. לא ברור לי עצמי למה שיניתי ממנהגיי. נסיתי להסביר זאת בתשובתי לג. שמעון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |