|
||||
|
||||
הסופר (הנפלא) דאגלס אדמס תנצב"ה היה מחבר תסכיתים ידוע ב-BBC. הוא היה מעריץ נלהב של פרוקול הארום וגם ניגן איתם פעם. עד כמה שהבנתי, בתסכית של "המסעדה בסוף היקום" הוא השתמש באיזשהו אפקט שנלקח מ"grand hotel" אן במילים אחרות: Adams's famous 'Restaurant at the end of the Universe' was inspired by the explosion of sound as Mick Grabham's guitar comes in before the final verse of Grand Hotel.
|
|
||||
|
||||
שאפו! מפי הגבורה (דגלס אדאמס בדברי הפתיחה שלו לפני הופעה של פרוקול הארום בשנת 1996): "Now they had one very very particular effect on my life. It was a song they did, which I expect some of you here will know, called Grand Hotel. Whenever I'm writing I tend to have music on in the background, and on this particular occasion I had Grand Hotel on the record player. This song always used to interest me because while Keith Reid's lyrics were all about this sort of beautiful hotel - the silver, the chandeliers, all those kind of things, but then suddenly in the middle of the song there was this huge orchestral climax that came out of nowhere and didn't seem to be about anything. I kept wondering what was this huge thing happening in the background? And I eventually thought ... it sounds as if there ought to be some sort of floorshow going on. Something huge and extraordinary, like, well, like the end of the universe. And so that was where the idea for The Restaurant at the End of the Universe came from - from Grand Hotel."
|
|
||||
|
||||
ועכשיו, אם יש את נפשך, פרסם פתרון בית-ספר, כולל לינק לקשר (המעורפל-משהו) בין ''פרוקול הארום'' לחתול. |
|
||||
|
||||
הלהקה פרוקול הארום נקראת, (כפי שזכרה נכון אלמנה ויתום בתגובה 258311) על שם חתול. הנה העובדות המבוססות (על פי קית ריד, תמלילן ואחד מחברי ומקימי הלהקה): 1. לידיד של חברי הלהקה היה חתול מיוחס שבתעודה שלו הופיע השם פרוקול הארום. 2. גאי סטיבנס, מפיק מוזיקלי שהיה קשור לחברי הלהקה בתחילת דרכה, הציע שיקראו כך ללהקה והצעתו נתקבלה. מעבר לשתי העובדות האלה, יש כל מיני טענות שמדובר בחתול של גאי סטיבנס עצמו, שלשם יש משמעות בלטינית, שהיתה טעות באיות, ועוד כהנה וכהנה שמועות שאנשים בלי חיים חוקרים אותן לעייפה. שיר הנושא של האלבום גראנד הוטל משנת 1973 נקרא בשם זה ומתאר סיטואציה של, ובכן, גראנד הוטל - מה שעשוי להיות בהשראת הסרט המפורסם של גארבו שנושא שם זה. כפי שציין עידן (הפעם לא אפספס את הקרדיט) בתגובה 259142 - הסרט נעשה לפי מחזה של ויקי באום בשם גראנד הוטל, שהוא, מצידו מבוסס על ספר שלה בעל שם דומה. את הקצוות המרומזים קשר ד"ר יעקב דריהר (תגובה 260171) כדי לספר שדגלס אדאמס קיבל בהשראת השיר הזה את הרעיון לספרו המסעדה שבקצה היקום. בהמשך של אותה תגובה אפשר לקרוא את דבריו של אדמאס על כך. ובבנין התפעל ננוחם. |
|
||||
|
||||
מה משותף לנפוליאון וברהאמס? |
|
||||
|
||||
היש יודעת? |
|
||||
|
||||
שניהם אירופאים לבנים מתים? |
|
||||
|
||||
גבינות משובחות (סימפוניה וג'וזפין) |
|
||||
|
||||
המממ, בקטלוג הגבינות ע"ש ג'ון קליז לא נזכרו הגבינות האלו. אבל, שים לב שכותרת השאלה היתה "מה שמעלה שאלת *המשך*", והיא באה מיד אחרי תגובה 260234 |
|
||||
|
||||
נפוליאון רדף פעם אחרי חתול עם חרב ובראהמס ניסה לירות בחתול של השכנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |