בתשובה לערן בילינסקי, 08/11/04 17:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדינת ישראל הכירה שמצב השטחים איננו No-man's land ב 1949, 1967, 1978, 1993, 2000. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהסכמים שחתמה, בהכרתה (שלא בוטלה) בזכות מדינה פלסטינית, באי דרישת חזקה בשטחים מאז 1949. עוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהסכמים שחתמה לא היה משום הכרה ש*הייתה* שם מדינה, כמו גם בהכרתה בזכות שיכולה להתממש בעתיד, או באי דרישת חזקה. זאת בניגוד לעיראק שהתקיימה (רגע, בודק בזיכרון, נורי סעיד, סדאם חוסיין, בסדר) כמדינה בשטח המוחזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינות ערב ככלל טענו שהגבולות הם גבולות הפסקת אש ובשום אופן לא גבולות בין-לאומיים (אחד הטיעונים טען שכיוון שלא הייתה משלחת מהמדינה הפלסטינית המתוכננת שותפה בשיחות, אז אין להן תוקף לקביעת גבול), בעוד שישראל טענה שסירוב הערבים להחלטת החלוקה מבטל אותה כליל, ולפיכך אין שום מחוייבות לאילו-שהם גבולות במסגרת החלטת האו''ם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |