|
||||
|
||||
אני לא מבין את הגישה הזו. לי למשל היה מאד חשוב להגיע לטקס קבלת התואר הראשון שלי. התברר לי שהיו רבים שלא עניין אותם כהוא זה הטקס. מבחינתי היה המעמד הזה אקורד מסיים וחגיגי למסע בן שלוש שנים בו נתתי את נשמתי ומרצי לעבודת הלימוד. האם צריך לסיים מסע כזה בהתמסמסות רפויה אל השיגרה הבנאלית? זוהי הזדמנות אחרונה לתת מבט מסכם מסביב, להפרד מחברים ללימודים, שמי יודע מתי נתראה שוב, להרשות טפיחה עצמית על השכם, וגם מהמשפחה הגאה או החברים שבאו לפרגן. בקיצור, אני לא מבין מה הסלידה מכך. מה, שאין תוכן? זה לא סובב סביב תוכן אלא סביב חגיגה של סיום. לא מכל דבר צריך לקחת Take home message. |
|
||||
|
||||
אני חושש שהחמצת את כוונתי. אין לי דבר נגד הטקסים האלה. |
|
||||
|
||||
למדת 3 שנים (כלומר לא התקבלת למשפטים, הנדסה, ארכיטקטורה, או רפואה) ואתה עוד טופח לעצמך על השכם?! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
באמת לא הומור משובח במיוחד.. בכל אופן, בחרתי במקצוע (ביולוגיה) בו הלימוד לא נפסק לעולם, וגם אחרי דוקטורט זה רק טבעי שצריך לעשות גם פוסט-דוקטורט אחד או שנים. אקיצר, <נה עליך> : ) |
|
||||
|
||||
ומזה אתה גם מתפרנס? (סתם, חשדתי שלמדת משהו ב"מדעי" הרוח. ביולוגיה זה מכובד) ;) |
|
||||
|
||||
רוב הדברים ''מכובדים'' יותר מהנדסה, בעיני. בפרט לימודי מדעים מדוייקים (פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה) - כולם תלת שנתיים, בדרך כלל. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |