בתשובה ליעקב, 01/11/04 12:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש רצון, אפשר למצוא דרכים. דוגמא אמיתית: כשהייתי בחטיבה, המחנכת שלי (שלימדה לשון ספרות והבעה)הייתה מרכזת שכבה, כך שהרבה מאוד זמן פנוי לא היה לה. אחד הפתרונות שלה היה "מחברת קשר". לכל תלמיד הייתה מחברת כזו, בה הוא היה כותב למורה מכתבים (על כל נושא שהוא). היא הייתה אוספת את המחברות בתחילת שיעור הבעה (רשמית המחברת הייתה חלק משיעור הבעה), ואחרי כמה שיעורים מחזירה את המחברות כשלכל מכתב מכתב תשובה אישי משלה. במשך השנה, התפתח במחברת דיאלוג אישי ופורה בין המורה לתלמיד. כך המורה פגעה בשתי ציפורים במכה אחת- גם גרמה לתלמידים לתרגל הבעה בכתב, וגם שמרה על קשר אישי עם כל תלמיד ותלמיד, תוך עקיפת אילוצי מערכת שעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לנו היה סידור דומה אצל המורה לאנגלית (בחטיבה). אחרי שנמאס לי לספר לה באריכות כמה אני שונא אותה ומתעב את השיעורים שלה, התחלתי לנצל את המחברת כדי לצייר קומיקס בהמשכים. לזכותה יאמר שהיא עמדה בכל בגבורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לנו היתה מחברת קשר (וגם המחנכת שלי היתה רכזת, מורה להבעה וכו- איפה למדת?) ומאוד אהבתי את השיטה הזו. אני חושבת שכמו עם כל שיטה, יש כאלה שזה עובד איתם מצויין וכאלה שלא אוהבים את זה כלל. מורה חכמה תקבל כל יצירה כהתבטאות ותחפש גם דרכים חלופיות. בכל אופן, ההערות האישיות היו לי מאוד חשובות ועד היום אני שומרת את המחברת למזכרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |