בתשובה לאלמוני עצוב, 30/10/04 9:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ככה זה כשעושים מתיחת פנים לעיתון, ומחליפים את נירה רוסו בצמד הפלצנים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה רציתם, שנתחיל להגיד לילדים לקצוץ עגבניות ולא בכוונה לקצוץ לעצמם גם את האצבעות תוך כדי, ושילכו לחפש במכולת השכונתית של יחזקאל שמן זית טוב? לא תודה, אתם רוצים שהאמא שלהם תהרוג גם אותם וגם אותנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא בכוונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, לפתוח קופסת רסק עגבניות יותר מסוכן מקטשופ? אפילו לא צריך פותחן, הכל מגיע בקופסת פלסטיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדי ארצנו מכירים קטשופ, ומה לעשות גם אוהבים קטשופ, עם כל הכבוד אל תשכחו שמדובר בטעם של ילדים ולא בטעם של אנשים מבוגרים. ואם הילדים ישמעו את המילים ''רסק עגבניות'', אני חושב שהם פשוט יברחו (בלי קשר לשאלה אם קל או קשה לפתוח את הקופסה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטשופ זה מילא, אבל גבינה צהובה "עמק"? לזה באמת אין תירוץ בעידן שבו אפשר לקנות את כל הגבינות פרוסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם גבינה צהובה ''עמק'' אפשר לקנות פרוסה (או מגוררת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה בדיוק התכוונתי. שעכשיו כ-ל הגבינות פרוסות ולא רק עמק ולכן לא צריך להתפשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עמק דווקא טובה. עניין של טעם. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא טל העמק! (ונושא לסקר חדש?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל העמק זה יופי של גבנ"ץ, אבל היא בכלל לא מתאימה לפיצה. כשהיא נמסה, הטעם שלה נהיה מגעיל. מוצרלה, או מה בלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מ"עמק" (שאריות ממפעל הפלסטיק של הקיבוץ השכן)1, "טל העמק" היא גבינה בסגנון אמנטל השוויצרית, ובאיכות לא רעה בכלל. ___ 1 כן, אני יודע, לקיבוץ השכן מפעל נירוסטה, לא פלסטיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גאריסון קיילור היחיד והמיוחד, בערך 9:30 דקות מתחילת ה real (ויש בונוס לא רגיל בהתחלה - קיילור מקריא את העורב של אא פו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נפתח לי. חבל, מת על גרייסון קיילור. רון, היית אומר שהוא הקומיקאי עם ההומור הכי *לא* יהודי שפעיל כיום באמריקה1 ( לא כולל אולי את ריצרד פרייור)? 1 אם כי אני חושב שהאימהות הלותרניות שלו מתחרות בכבוד בידישע מאמא . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלחתי לך קובץ MP3 קטן. אני לא מכיר כ"כ את פריור (חוץ מאיזה סרט שראיתי איתו) אבל אני לא מחשיב את קיילור לקומיקאי במובן של סטנד אפ. הוא מספר סיפורים מעולה, כותב מערכונים, זמר (אמנם זמר של אמבטיה אבל כשהוא מצטרף בבס שלו לזמרים שמופיעים בתכנית שלו, זה נשמע מאד נעים). עיקר העיקרים זאת תכנית הרדיו השבועית שלו, שזה משהו בעל איכות נדירה. (אגב, פעם הלכתי לפגישה ספרותית איתו ואח"כ קניתי ספר שהוא כתב. הספר לא היה משהו, אבל יש לי זכרונות נעימים מהפגישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אם כי אני לא ממש הבנתי את הנואנסים. ספר שהוא ממש *לא* גריסון קיילור טיפוסי הוא והוא מצא חן בעיני מאוד, אולי דווקא משום שהוא הציג פרסונה שונה ממה שאני מכיר. יצא לי לשמוע מעט מהתוכניות שלו בשנות ה90 ב NPR ( זה ותוכנית בשם wadaya know[??] היו האהובים עלי ביותר), לא ידעתי שהוא עוד ממשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים לא יודעים מה טוב בשבילם, וכל הפואנטה של מבוגרים הוא לחנך את הילדים ולהקנות להם הרגלים טובים וחיוביים. (דובי, שדווקא מאוד אהב רסק עגבניות כילד, ונהג ללקק את הקופסא אחרי שאמא הכינה לנו פיצות מחצאי פיתות) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |