בתשובה למיץ פטל, 16/06/01 12:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כחודש לפני ההודעה על ועידת מדריד נשאל שמיר בראיון טלויזיוני האם הוא מוכן להחזיר את השטחים. הוא ענה משהו בסגנון "מה פתאום? (והכה על השולחן כהרגלו, ואז רוב האנשים כבר הפסיקו להקשיב לסיפא של דבריו) – זה עניין למשא ומתן!". כלומר שמיר, התכוון לדון על עתיד השטחים במסגרת משא ומתן. ולמי ששכח מה זה משא ומתן, משא ומתן הוא דרך בה כל צד מוותר על חלק מדרישותיו כדי למצא פשרה, כלומר שמיר היה מוכן לפשרה בשטחים (ניחוש שלי, כתמיד, וריאציה על תוכנית אלון, עם אפשרות לתוכנית אלון המורחבת בעתיד – קונפדרציה ישראלית-פלשתינית-ירדנית). למה זה חשוב? כי נוצרה הזדמנות פז לנהל משא ומתן עם מנהיגות אלטרנטיבית (יש כאלו שיוסיפו, מחוגים פרו-ירדניים בקרב הפלשתינים) לאש"ף, שהיה בשפל חסר תקדים לאחר מלחמת המפרץ ותמיכתו של ערפאת בסדאם חוסיין. רבין המשיך את אותו הקו ואתה יודע מי קילקל את החגיגה... שמיר אגב, גם דאג לפני בחירות 92 להיות קיצוני במיוחד וגם עזרו לו כמה אנשים, הרב לוינגר למשל, שדאגו לפצל את הימין וגרמו למכה שרק בשנתיים-שלוש האחרונות מפלגות הימין מתאוששות ממנה. כנראה שאבדו לימין לפחות ארבעה מנדטים באותה מערכת בחירות. כנראה שלשמיר היה חשוב מאד להעביר את השלטון לרבין לשם המשך המשא ומתן, אולי כדי להמנע מתקדים בגין שמקשה על אופוזיציה מהשמאל להתנגד לפשרות שעושה הימין ולכן מהווה עמדה גרועה למשא ומתן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיזכרו היכן קראתם את זה לראשונה. תום פרידמן, הכתב המדיני הבכיר של הניו יורק טיימס, מנבא שלכל היותר נראה בעשור הבא הפסקות אש ולכל הגרוע נקבל, הפסקות אש(*) (אמנם הוא נותן את הסיבות הלעוסות של מאזן אימה) (*)אגב, מישהו צריך להעיר לה"ה שישנם פרשנים אחרים חוץ מהמרואיין הקביע ירון אזרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיעשו החלפות עם CNN: תנו ירון אזרחי, קבלו חמי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוינגר כמעט ולא הזיק לימין (ברמה האלקטוראלית לפחות), בבחירות 92. הוא קיבל משהו כמו 4000 קולות, ואפילו זכור לי שבאחד מניתוחי הבחירות באחד מן העיתונים הראה מישהו שמר"צ(!) קיבלה בישובים שמעבר לקו הירוק יותר קולות מאשר מפלגתו של לוינגר. מי שעשה את עיקר העבודה הייתה, כידוע, מפלגת התחייה. הייתה גם מפלגתו של אליעזר מזרחי, שחירב לפרס את "התרגיל המסריח", שקיבלה אלפים רבים של קולות (17? 13? משהו כזה), ויכול להיות שהיו עוד. עוד עובדה ידועה מאותה תקופה, היא שרוני מילוא, הציע לשמיר לשפר את מעמדו הרעוע בסקרים ע"י הכרזה על פינוי חד-צדדי של רצועת עזה. (לפני כשבוע בערך (בשל מצוקת אייטמים?) ראיין אותו רזי ברקאי, בתוכניתו בגל"צ, בעניין זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לווינגר היה רק דוגמה, כמובן שגם התחיה הייתה בעסק ואחרים. מה שחשוב זה שבבחירות 92 ה"ימין" היה מפוצל בצורה המקסימלית מאז קום המדינה אא"ט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |