 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי תשובות (די בנאליות לדעתי, לא משהו שיפתיע אותך), אבל אני מעדיף לחכות אתן. קראתי היום איזו הערה בשולי מאמר על הבחנה בין עקרונות בסיסיים של תיאוריה ועקרונות נגזרים. הנושא נראה לי מעניין, ואני רוצה בהזדמנות לחפש חומר על הנושא. בינתיים, אם לא אכפת לך, אני מעדיף להשהות את הדיון בנושא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה: עצם מושג "זכויות היוצרים" מניח שהיצירה היא תוצר של תהליך אישי לחלוטין. אבל...זה לא נכון. למשל, האם זה מקרה שהחדו"א פותח כמעט-בו-זמנית על ידי שני אנשים שונים? ומן הסתם יש עוד המון דוגמאות, מכל התחומים. ברור שהיצירות, לפעמים על פרטיהן, תלויות בחברה בה חיו יוצריהן (למרות שלפעמים מגיע איזה אינשטיין ומוכיח out the blue שאף אחד לא היה בכלל בכיוון). ואם אכן זה כך, למי שייכות זכויות היוצרים? באיזו רזולוציה אפשר וצריך להסתכל עליהן? ואם שני אנשים יוצרים את אותה יצירה באותו זמן, ואחד מפרסמה והשני לא - האם הזכויות ישמרו דווקא למפרסם? למה? אפשר בקלות להמשיך לאבסורד גם במקרה בו היוצר השני יצר את היצירה באופן בלתי תלוי אבל אח"כ, ולמקרה בו הוא יצר אותה באופן תלוי... לסיכום: נראה לי שאין ולא יכול שום בסיס עקרוני או מוסרי לזכויות יוצרים (או פטנטים), וההצדקה היחידה לקיומם הוא תועלתני. התהיה היא: למה לדעתך אני טועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בטוחה שהתכוונת להפנות את התהיה אליי? אני חושב שאינך טועה (תגובה 256046). במגבלות מסוימות, אני חושב שאפשר לקבל את הטיעון הזה גם עבור טובין חומריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>האם זה מקרה שהחדו"א פותח כמעט-בו-זמנית על ידי שני אנשים שונים? בוודאי שלא. לייבניץ העתיק מניוטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הגיאומטריות הלא אוקלידיות? ומשפט שפלי-בונדרבה? (שתי דוגמאות שעלו מיידית לראש. אני מניח שיש עוד אלף). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |