בתשובה למאיה בלו, 26/10/04 20:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שלא. אני משערת שאם כתבת זאת, בוודאי מעולם לא הכללת אנשים רק משום שזה היה יותר נוח למוח האנושי המוגבל, מעולם לא פסלת אדם רק משום שהוא שייך לקבוצה מסוימת, מעולם לא פגעת במשהו רק כדי להרגיש טוב עם עצמך, מעולם לא כיסית ריקנות באשליות של גדולה והתנשאות על אחרים. מעולם לא הלכת אחרי העדר, רק בגלל כוחו ההמוני, מעולם לא פחדת להיות שונה, מעולם לא חששת להגן על מי שכולם מתנכלים לו. העולם לא השתנה, וכולנו נגועים. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איך את מתמודדת עם זה, מאיה בלו. אני? אני בעל מוח אנושי מוגבל, את? את כבר פגעת, קבעת והתנשאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התנשאתי. לא טענתי שמשהו באשיות שלך מוגבל (אני לא ממש מכירה אותך אז זה לא ממש הגיוני שאני אגיד את זה) , אלא שבתור בן אדם, החשיבה שלך מגבלת מיסודה ונוח לך יותר להביט על הסביבה כמספר קטן של מבנים קבועים ולא כהרבה פרטים בודדים. מהבחינה הזו, גם אני מוגבלת ולא שונה ממך. משום מה, אנשים נוטים להתלהם כשמאירים את עיניהם לעובדה שכמו כולם, גם להם יש חסרונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |