|
||||
|
||||
לקיומו של תהליך טעינת הענן דרוש שתהיה זרימת אוויר חם ולח כלפי מעלה. האוויר מתקרר בתנועתו ועובר תהליך עיבוי (קונדנסציה). טיפות זעירות אלו קופאות והופכות לטיפות קרח או ברד. בגלל משקלן טיפות הקרח הופכות כיוון ונופלות מטה. תוך כדי נפילתם, כדורי הברד מתנגשים בטיפות המים הנעות כלפי מעלה וגורמים לפיצוחן. הקליפה החיצונית הקלה של טיפות המים הטעונה במטענים חיוביים, ממשיכה בתנועתה כלפי מעלה ואילו גרעין הטיפה, הכבד יחסית והטעון במטענים שליליים נסחף כלפי מטה. |
|
||||
|
||||
1. מה מייחד את הקרח שבענן מקרח רגיל שהוא קל ממים (ולכן צף על פניהם, כמוכר לנו מקפיאת מים בטבע בימים ואגמים) ? 2. למה הקליפה החיצונית של טיפת המים, דווקא היא טעונה במטענים חיוביים ואמצעיתה בשליליים ? 3. מניין לקחת את התיאוריה הזאת ? |
|
||||
|
||||
1. הקרח קל מהמים, אך המים מתחילים בתור אדים באוויר הלח, עם התנועה מעלה הם מתקררים והופכים לטיפות שממשיכות מעלה וקופאות, ובנקודה מסויימת תאוצת כוח הכובד גורמת להיפוך כיוון המהירות של הטיפות הקפואות (כמו כדור שזורקים מעלה עם מהירות התחלתית שמתחיל ליפול מטה לאחר שהוא מגיע לשיא המסלול שלו). 2. you got me there. כאן זכרוני בגד בי ונאלצתי לחזור לקלסרים המאובקים. התיאוריה המקובלת היא שהשדה האלקטרומגנטי הטבעי שבאטמוספירה גורם לפולאריזציה של מטענים בטיפות בתנועתן דרכו (כלומר לא גרעין ומעטפת כפי שציינתי אלא יותר מעין יצירת דיפולים חשמליים). 3. קורס באוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
היה בניסוח הראשון של דבריך משהו שגרם לי לחשוב שהטענה היא שבגלל הקפיאה חל שינוי במשקל וזה מה שגורם להיפוך הכוון. זה נראה לי לא הגיוני (ואכן התברר שזה לא זה), ולכן התחלתי לחשוד בכל התיאוריה. אבל כרגע זה נשמע בסדר לגמרי (ככל שעניות דעתי יכולה לשפוט). |
|
||||
|
||||
אכן, הניסוח המקורי היה לא מוצלח וחשוד בצדק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |