בתשובה לעוזי ו., 25/10/04 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם אתה יכול להפנות לספר או ספרים בנושא זה, שיצאו אחרי "קיצור תולדות הזמן"? וסליחה על ההטרדה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"קיצור תולדות הזמן" נכתב ב- 1988. מאז לא יצאו הרבה ספרי קוסמולוגיה פופולריים בעברית, אבל אלו שכן תורגמו הם די מוצלחים. 1. "הלבבות הבודדים של הקוסמוס", דניס אוברבי. נכתב ב- 1991, תורגם ב- 1999. סקירה מקיפה (מעל 500 עמודים) של התפתחות הקוסמולוגיה לאורך המחצית השניה (בעיקר) של המאה העשרים. במוקד נמצאים האסטרונומים התצפיתיים, והמחלוקות בעניין הקבוע של האבל (שמגדיר את קצב ההתפשטות של היקום). 2. "קמטים בזמן", ג'ורג' סמוט. נכתב ב- 1993 ותורגם ב- 1995. רוב הספר מוקדש ללווין שסקר את השמיים בחיפוש אחר אי-חלקויות בקרינת הרקע של המפץ (שגילו פנזיאס ווילסון ב- 68', אם אינני טועה). כרקע לסיפור העיקרי (על הרפתקאותיו של אחד, ג'ורג' סמוט) הוא מתאר גם את התפאורה: ווריאציות על המפץ הגדול. (כולל ההתחלה האפשרית שלו, כאחת מבין מי יודע כמה קפיצות קוונטיות בריק). 3. "על מרחב", מיצ'יו קאקו. נכתב ב- 1994 ותורגם ב- 1998. הנושאים העיקריים שהוא מכסה הם תורת המיתרים, והקשר בין חבורות הסימטריה והמימדים שלהן (10 או 26) לכוחות היסודיים. אחד הפרקים המעניינים הוא זה שבו משווים ברצינות מלאה בין ציוויליזציות היכולות לשלוט באנרגיות של כוכב לכת, של שמש אחת, ושל גלקסיה. 4. "המפץ הגדול", קופר והנבסט. תורגם ב- 1998, ויצא בהוצאת "ספרי חמד" של ידיעות אחרונות. למרות הפורמט האלבומי שמיועד לבני נוער (והעובדה שיש בו 45 עמודים), הספר עמוס אינפורמציה ומומלץ בתור קריאה ראשונה על הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי כמה (Xslf והעצות שלה). 5. "היקום וכל אשר בו", טימותי פריס. נכתב ב- 1997 ותורגם ב- 2000. המעודכן ביותר מכל הרשימה. כולל פרק מפורט על תאוריית התפיחה ועל "מוצא היקו(מי)ם", ואחרית דבר תאולוגית. 6. "שלוש הדקות האחרונות", פול דייוויס. נכתב ב- 1994 ותורגם ב- 1999. פרק מפורט על רמות אנרגיה של הריק, והאפשרות שהמפץ הגדול אינו אלא התפשטות של בועת ריק מדומה בתוך הריק האמיתי. 7. "חזון התאוריה הסופית", סטיבן ויינברג. נכתב ב- 1992, תורגם ב- 1996. ויינברג הוא מחברו של "שלוש הדקות הראשונות" (1977). הספר עוסק יותר בחלקיקים אלמנטריים, אבל גם בהולדת הכוחות ביניהם במפץ הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש לי עוד מספר מקורות שעולים כרגע בראש, אז שגם אני אוסיף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף למקורות שהבאת, שרק את חלקם הכרתי מקרוב, כלומר מקרוב למדפי הספרים שבביתי, אני מכיר את הבאים: 1) מייקל מאקרון, "אאוריקה!", יצא לאור ב-1994, הופיע בעברית בהוצאת מחברות לספרות ב-2000. פרק שלם בשם "המפץ הגדול" מסביר יפה את מושג היסוד הזה (עמ' 156-159). 2) ג'ון גריבין, "קוסמולוגיה", הופיע ב-1997 ותורגם לעברית בהוצ' עם עובד ב-1999. הפרק הראשון "הולדת המפץ הגדול" מאיר עיניים וטוב. 3) ד"ר ג'ראלד שרודר, "המדע והא-ל", יצא לאור ב-1999, תורגם לעברית בהוצ' כתר ב-2001. הפרק השני מאיר את ההקשר בין התיאוריה לבריאת העולם המקראית. מעניין, מחכים ומומלץ בחום. 4) פרופ' נתן אביעזר, "בראשית ברא", הופיע לאור ב-1990 ותורגם לעברית בהוצאת המחבר בתשנ"ד. הפרק הראשון שעוסק במקבילות של החלק הראשון של בריאת העולם המקראית מצביע על הקבלה בין ראשיתו של היקום כפי שהוא בא לידי ביטוי בתיאוריית "המפץ הגדול". בהתייחסו לשאלת המפתח הנידונה כאן – מה גרם להופעתו הפתאומית של כדור-האש הקדום שבישר את הבריאה? – משיב פרופ' אביעזר: "לפי דברי מדענים דגולים, הבריאה נמצאת 'מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים' (הוקינג ואליס, עמ' 364), ו'נותרת בלי הסבר' (גות ושטיינהרט, עמ' 102). לעומת זאת, ליהודי המאמין *יש תשובה* לשאלה: מה גרם לבריאת העולם? היא מצויה בפסוק הראשון של התורה: 'בראשית ברא א-לוהים...' "(ההדגשה במקור, עמ' 16-28). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לפרופסור הדגול, התשובה "בראשית ברא..." היא מאוד פשטנית בהקשר זה (או בכל הקשר בכלל, אבל לא אכנס אתך לויכוח הזה) והיא באמת מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים. בתי הקטנה חזרה מן הגן וסיפרה שילד אחד שאל מנין יש מים. הגננת ניסתה לענות כמיטב יכלתה, וממה שספרה בתי הבנתי שנוצר שם פלונטר לא קטן. התשובה "בראשית ברא..." כתשובת מחץ כנגד הגבולות הידועים של חוקי הפיסיקה - זה כאילו שהייתי עונה לה בבטחון ובפסקנות: "יש לי תשובה ברורה לגמרי, בתי - המים באים מן הברז, וזהו!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' אביעזר לא טען את טענתו מכוח היותו פיסיקאי ורא שהקתדרה לפיסיקה בבר-אילן, אלא מכוח היותו אדם שומר מצוות, וכך הצגתי את דבריו ולא אחרת. ביחס להמשך, אין המשל דומה לנמשל. מה גם שהמים אמנם מגיעים מהברז, אבל התחמקת מהשאלה האמיתית: ומאיפה המים מגיעים לברז, ומאיפה לים התיכון ומאיפה לאוקיינוס וכך הלאה עד אינסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו כן - *משום* שטען את טענתו כאדם שומר מצוות - הטיעון אינו רלוונטי לפיזיקה. הטענה כי התשובה הסופית היא: "את המים ברא אלוהים" - לא רק שאין לה על מה להסתמך 1, אלא שבעקבותיה מתעוררת באופן טבעי השאלה - "ומי ברא את אלוהים?" לכן תשובת "אלוהים ברא" - משולה לתשובת "המים באים מן הברז". אני מניח שגם דיוננו תם בזאת. לילה טוב. ------- 1 ואגב, הטענה כי המים נבראו ע"י אלוהים גם אינה מובאת באופן פרטני בפרק א' בבראשית. שם לא כתוב כי אלוהים ברא את המים אלא רק שברא את השמים ואת הארץ, ואחר כך שהפריד את השמים מן המים. כך שאפילו מן התיאור הזה עולה סימן שאלה שאין עליו תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג הבריאה הינו מושג שכבול למהות של זמן, הראיה שניתן לשאול מה היה לפני ומה היה אחרי רגע הבריאה יש מאין, כפי שאנחנו שואלים כאן בדיון. רק במסגרת של זמן, עבר הווה ועתיד, ניתן לשאול על עצם הבריאה או היצירה. ואילו בורא העולם אינו כפוף או מוגבל כמונו למהות הזמן שברא עם היווצרות היקום. ומכאן שאינו נברא, אלא היה הווה ויהיה. הוא מעבר לזמן ומעבר למרחב הפיסי. 1 אמנם בריאת המים בידי א-לוהי ישראל אינה מובאת בפסוק ו' פרק א' בספר בראשית, אולם באותו הפרק ובפסוק שאחרי (ז') נאמר כי א-לוהים יצר את הרקיע (החלל – לפי המינוח המודרני) ואנו קוראים שהרקיע נועד ל"הבדיל בין המים אשר מתחת הרקיע, ובין המים אשר מעל הרקיע". ברור שהביטוי "המים אשר מתחת הרקיע", משמעותו: האוקיינוסים, הימים והנהרות אשר מימיהם זורמים לנו מהברז הביתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדלה הדתית המקובלת בין מה ש"פיזי" למה ש"אינו פיזי" אין לה על מה להסתמך. מי החליט שדבר שאינו פיזי גם אינו נברא והוא היה, הווה ויהיה, ומי החליט שהאל הוא יישות חסרת כל ממשות פיזית? ואם כזה הוא - איך אפשר להיווכח בקיומו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) מי החליט שדבר שאינו פיזי גם אינו נברא והוא היה, הווה ויהיה? ניסוח השאלה "מי החליט" אינו מדויק. אף אחד לא החליט, פרט לאדם עצמו. והאדם בעצמו משכיל להכיר בעיקר את המטריאה הפיזית. ומאחר ואין לאף משתתף באייל שמץ של ספק שלכל מגיב יש אבא ואימא שהביאוהו לעולם, אין גם ספק שלכל שולחן יש נגר ולכל מחשב טכנאי וכיו"ב. ואילו ביחס למהות רוחנית, לעומת הפיזית-החומרית, אין לנו הכרה והבנה יסודית כמו שאנו משיגים את החומריות הממשית. הסיבה אשר ממנה נובע הפער בהכרת בני אנוש את החומרי לעומת הרוחני, מסיקה להבין שלעולם הרוחניות אין אותם כללי משחק (בריאה, יצירה, כליון) כמו שיש לעולם החומריות. אחרת, היינו משיגים את שתי המהויות במידה שווה או לפחות קרובה. 2) מי החליט שהא-ל הוא יישות חסרת כל ממשות פיזית? ובכן, מי חשבת לך, אם לא הא-ל בעצמו שהחליט למסור ליהודים את תורתו-הוראתו לעולם ולאדם בגילויו להם שאינו גוף ואין לו גוף. 3) ואם כן, איך אפשר להיווכח בקיומו? בוודאי שאפשר. תביעות אצבעותיו על ההיסטוריה של העולם (הפיזי ומאורעותיו החברתיים), ועל חיי בני האדם – מצביעים על קיומו הממשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על שתי התגובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אני קשורה לעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא; התכוונתי לתגובה 244198 של ל.ב.פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך אני קשורה לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת, בתגובה 256327 מניתי את הספרים שהיו על המדף. אחרי כמה שעות נזכרתי ש(בגללך!) מאחריהם התחבאה עוד שורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת בזכותי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם "המדריך לקוסמוס" - לקסיקון דביר לאסטרונומיה ולאסטרופיזיקה. נכתב בידי ג'ון גריבין ב-1996, יצא בעברית ב-2002. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |