בתשובה לחזי, 13/06/01 20:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר, אתה באמת רואה את המציאות כפי שכתבתי ב"הערה לסדר" שהיא משתקפת מהדיון הזה? אתה באמת לא מדמיין סיטואציה בה מישהי *רוצה* לשכב עם מישהו? "מסכימה" כן, אבל "רוצה" - לא? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מסכים עם הערתך לסדר, אבל מה הקשר לוויכוח? אנו דנים כאן על סוגיה אמיתית שיכולה בהחלט להתרחש, ובה הגבר הוא בעמדת הרצון והאישה -אינה- בעמדה זו. נו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ידידי, אבל לא שמת לב שבשעה האחרונה אנחנו מתווכחים על "איך הגבר אמור לדעת אם היא רוצה או לא"? הסוגיה הזו כבר לא פשוטה כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, לא - אנחנו "מתווכחים" (לשיטתך) או דנים (לשיטתי) על איך הוא אמור לדעת אם היא *מסכימה* או לא, באותם מקרים בהם הוא לא יודע שהיא *רוצה*. אם היא לא מצליחה לשכנע אותו שהיא רוצה - זבש"ה וזבש"ה בלבד. אם הוא לא מצליח לקבל את הסכמתה החופשית - שיניח שאין הסכמה כזו, כמו שכבר אמרתי כמה פעמים. אגב, הפנייה "ידידי" בראשית דברייך יכולה להיחשב דוגמא לאופן בו אתה מפעיל את גישתך - "היעדר שלילה כמוהו כחיוב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, מר פטל; איך העזתי להזכיר את המושג "ידידות" בפורום הקריר הזה? אני כנראה למד ממש לאט. אני אשמע לעצתך ומעתה לעולם לא אשאל ברחוב אנשים מה השעה, למשל, אלא אם כן הם נושאים על גבם שלט, "אני מוסמך לומר את השעה". בברכה, מר חזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין וויכוח על : אם היא לא רוצה - אז אסור. הבעיה הפרקטית היא, כמו שאסף אמר, שחובת ההוכחה היא על התביעה. התובעת צריכה להוכיח שהיא לא רצתה. ואז נתקלים בבעיה: איך ניתן להוכיח חוסר רצון מצידה שלא על סמך התנגדות פאסיבית או אקטיבית או לחץ מסוג כלשהו מצד הנאשם? ואז, ברוב המקרים זה מחזיר אותנו לנוסח הישן של החוק. במיעוט של המקרים, ניתן יהיה להניח מעל ספק סביר בעקיפין שהיא לא רצתה (הרשעת אותו הנאשם באונס אחר של אותה הנאנסת), או שהנאשם יודה (סביר להניח תוך כדי עסקת טיעון כלשהי) שהוא ידע שהיא לא רצתה. כמו במקרה של החוק בו הורשעה הר-שפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לבעיה הפרקטית: היא לא צריכה להוכיח, כדברייך, "שהיא לא רצתה". היא צריכה להוכיח שהדבר נעשה "ללא הסכמתה החופשית". (הסיבה לכך היא שאמנם ההגיון, ההגינות, ומערכת-יחסים בריאה מכתיבים "לא רוצה - לא צריך", אולם החוק מסתפק בהסכמה חופשית להיעתר לרצונו של הזולת). לכאורה, אם כן, יש כאן בעיה: איך להוכיח היעדר הסכמה חופשית, שלא על סמך התנגדות פאסיבית או אקטיבית או לחץ מסוג כלשהו מצד הנאשם? למעשה, כאן טמון הפתרון: אין צורך להוכיח היעדר הסכמה (שכאמור, קשה למצוא לו ביטוי בהיעדר התנגדות) אלא שגם אם היתה הסכמה, היא לא היתה הסכמה חופשית (מחמת איום, השפעת סמים, חרדה וכיו"ב). זה עדיין מאפשר לחוק לעזור היכן שדרוש, אך לא נותן מרחב-פעולה רב לנסיונות סחיטה וכיו"ב שתוארו כאן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |