|
||||
|
||||
והלקח הוא? ששלילת חופש הדיבור היא דבר טוב ורצוי? שרדיפתם של מנהיגים פוליטיים גורמת מיד להתמתנות שלהם ושל תומכיהם? מהו הלקח? |
|
||||
|
||||
הלקח הוא להבין שלפעמים פוליטיקאים מתכוונים למה שהם אומרים, או שיש אנשים שמבינים דברים כלשונם ובגלל זה אסור לתת לפוליטיקאים להגיד כל מה שהם רוצים באופן חופשי לגמרי, כולל הסתה לרצח והסתה למלחמה. |
|
||||
|
||||
א. "לפעמים פוליטיקאים מתכוונים למה שהם אומרים" נו, אני מניח שזה נכון. אני לא רואה איך ההתנקשות ביצחק רבין מאששת את הטענה הזו, אבל לא משנה. ב. "יש אנשים שמבינים דברים כלשונם" כנ"ל ג. "ובגלל זה" יש להגביל את חופש הדיבור טוב, אז בוא נעזוב את השאלה של האם-זה-לקח-וממה, ונדון בגופו של עניין. מה שאתה אומר, בעצם, הוא שלדב אנשלוביץ (לא-פוליטיקאי) מותר לומר "ואת השטחים יש לכבוש מחדש", אבל לעוזי לנדאו (פוליטיקאי) אסור לומר זאת. כלומר, כנבחר-ציבור אסור לך לבטא עמדות הקיימות בציבור, ושלציבור מותר לבטא. כלומר, לאופוזיציה כדאי ללבוש צורה של מחתרת חוץ-פרלמנטרית. ומה בדיוק אתה ואני מרוויחים מכל זה? |
|
||||
|
||||
הלקח הוא: שאסור להתעלם ממה שאומרים פוליטיקאים, כמו שכבר ענו לך אחרים, רק בגלל חופש הדיבור. השמאל זעם אחרי רצח רבין, וטען שהיו כאן עבירות של חריגה מחופש הביטוי, אבל כשערבי ישראלי עושה את אותה עבירה בדיוק, פתאום זה בסדר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |