 |
|
 |
||
|
||||
 |
דרור ניסן מעלה זוית מעניינת לגבי התבטאויותיו של בשארה, או ליתר דיוק, המיקום שבחר. בשארה לא נולד אתמול ומבין את כללי המשחק. רוב הפוליטיקאים הסורים ידועים באיבתם לערפאת ולדבריו של מר ניסן "בעולם הערבי כולו לא היה, וספק אם יהיה, משטר עוין יותר, ברוטלי יותר ואנטי סולידרי כלפי הפלסטינים מהמשטר הסורי." לכן, הבחירה בסוריה כנראה אינה מקרית. האם זו ראקציה כנגד ערפאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא נסחפנו קצת? באחרונה נפגש ערפת בכבודו ובעצמו עם בשאר אסד בדמשק, נדמה לי יותר מפעם אחת. אולי בכל זאת זו ראקציה נגד ערפת. אבל למה לחפש מתחת לשטיח ולהמציא דברים הפוך על הפוך על סמך ענפים שבירים? עזמי בשארה פשוט מאוד ממשיך פה קו מאוד עיקבי: מתקיל אותנו בקונפליקט (אם הוא קיים או לא זה שאלה אחרת) של מדינה *יהודית* ודמוקרטית, ואיך זה אמור להסתדר עם המיעוט הערבי שבתוכה. מה זה בה להשיג? 1. ערעור המשטר הדמוקרטי בישראל על ידי כירסום בנאמנותם של ערביי ישראל למדינה, גם באופן שבו הציבור הישראל רואה את זה וגם כהשפעה ישירה על הציבור הערבי בישראל לחוסר נאמנות. 2. ניסיון להעלאת נושא הקיפוח של המגזר הערבי לסדר היום הציבורי 3. דיבידנטים אצל ערפת 4. זמן מסך הדרוש לכל פוליטיקאי הרוצה להיבחר לכנסת 5. מי יודע, אולי הוא באמת רוצה להבהיר לאסד, חתאמי ועוד מי שאוזנו מוכנה לשמוע, שהציבור הערבי בארץ מוכן לקחת חלק מכריע במלחמה כוללת להשמדת ישראל. וכבר דובר פה על היכולת הזו. תבחר מהרשימה הזו כמה שאתה רוצה ובכל קומבינציה שנראית לך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |