 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע אין להתפלא שהפבלובים מימין ומשמאל נבחו את אותה נביחה מתורגלת וריקנית. אבל, צריך להודות שהאמת מורכבת משני הפנים הללו. מצד אחד אסור לעבור לסדר היום על השתלחות שכזו, יהיו מניעה נאצלים כאשר יהיו. אי אפשר לפתור בנפנוף מבטל סידרה גוברת והולכת של הקצנה. אפילו מי שאומר שזה נועד רק כדי לעשות מעט הון פוליטי הרי הוכח כבר שנבואות כאלו מגשימות את עצמן. מצד שני, מה הצורה להלחם בזה? ברור שהאוטומטיות הימנית רק תגרום להשרשת התופעה - כאשר יענו אותם, ולהקצנת העמדות תוך חילחול לשכבות נוספות של מאמינים. כמובן שבמצב כזה הם ישאבו עזוז מקבוצת הישראלים המצדדים במדינת אזרחיה והרואים כל גילוי איבה ערבית רק מהפריזמה שלהם. ארועי אוקטובר האחרון המחישו לרבים את הדיסוננס החריף שקיים בין הגדרת מדינת ישראל כמדינת היהודים לבין הפער הקיים בין האזרחים היהודים לערבים. האם לא רצוי היה לפתוח במערכה רצינית לקרוב הערבים ולסגירת הפערים בכל התחומים כדי לנטרל תופעות של פוליטיקאים המלבים יצרים על בסיס ניכור הולך וגובר? רוצה לאמר שצריך לטפל באופן ברור ומוחלט בבשארה אך בד בבד להתחיל בטיפול שורש מקיף ביחסי המדינה ואזרחיה הערבים. ____ וכן, אל תביאו לי את חוק השבות כחוק מפלה. אכן הוא מפלה אך אין סיכוי לביטולו בעתיד הנראה לעין, והוא חשוב כמאזן מוראלי במאבק עם הפלסטינאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לטפל באופן ברור ומוחלט בבשארה"?! על איזה טיפול אתה ממליץ? כמה פעמים ביום? האם כיוונת-רמזת לדבריו של מאיר כהנא "תנו לי לטפל בהם"? הבוקר גיליתי ששוב מנסים להשתמש בסעיפי ההסתה וההמרדה. על הנוגעים בדבר להשתחרר מטראומת בתר-רצח-יצחק-רבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להשתחרר מטראומה" = "להמנע מלהפיק לקחים" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והלקח הוא? ששלילת חופש הדיבור היא דבר טוב ורצוי? שרדיפתם של מנהיגים פוליטיים גורמת מיד להתמתנות שלהם ושל תומכיהם? מהו הלקח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלקח הוא להבין שלפעמים פוליטיקאים מתכוונים למה שהם אומרים, או שיש אנשים שמבינים דברים כלשונם ובגלל זה אסור לתת לפוליטיקאים להגיד כל מה שהם רוצים באופן חופשי לגמרי, כולל הסתה לרצח והסתה למלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "לפעמים פוליטיקאים מתכוונים למה שהם אומרים" נו, אני מניח שזה נכון. אני לא רואה איך ההתנקשות ביצחק רבין מאששת את הטענה הזו, אבל לא משנה. ב. "יש אנשים שמבינים דברים כלשונם" כנ"ל ג. "ובגלל זה" יש להגביל את חופש הדיבור טוב, אז בוא נעזוב את השאלה של האם-זה-לקח-וממה, ונדון בגופו של עניין. מה שאתה אומר, בעצם, הוא שלדב אנשלוביץ (לא-פוליטיקאי) מותר לומר "ואת השטחים יש לכבוש מחדש", אבל לעוזי לנדאו (פוליטיקאי) אסור לומר זאת. כלומר, כנבחר-ציבור אסור לך לבטא עמדות הקיימות בציבור, ושלציבור מותר לבטא. כלומר, לאופוזיציה כדאי ללבוש צורה של מחתרת חוץ-פרלמנטרית. ומה בדיוק אתה ואני מרוויחים מכל זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלקח הוא: שאסור להתעלם ממה שאומרים פוליטיקאים, כמו שכבר ענו לך אחרים, רק בגלל חופש הדיבור. השמאל זעם אחרי רצח רבין, וטען שהיו כאן עבירות של חריגה מחופש הביטוי, אבל כשערבי ישראלי עושה את אותה עבירה בדיוק, פתאום זה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות הלינגוויסטית הצרה הזו לא משנה את העובדה שיש לטפל בח''כ בשארה ובצורה בה הוא מנסה להגדיל את הקפיטל הפוליטי שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית לשאלתי. כלומר, מה צריך לעשות? להעמיד לדין חבר כנסת על כך שאמר משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להעמיד חבר כנסת לדין על הפרת שבועת האמונים שלו למדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה ניתן לעשות לבשארה, אם כי הפרשן המשפטי של הארץ העלה נקודה מענינת שניתן לשלול אזרחות למי שעבר לארץ אויב ללא רשות וסמכות. אני לא בטוח אם אפשר ואם צריך להחיל את התנאים הללו על בשארה (האם סוריה עדיין מוגדרת ארץ אויב פר-סה?) בכל אופן אין לעבור בשתיקה על מסכת דיבורים כזו, אך מה התועלת לטווח הארוך בטיפול חריף? יכול להיות שגינוי ברור ולא מתלהם הוא מה שנחוץ ואפשרי עכשיו, יחד עם, הדגשה - יחד עם - פעולה מסיבית וכנה לניטרול ושיכוך הזעם ברחוב הערבי-ישראלי (כך, עם כל המשמתע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בעניין המעבר לארץ אויב - נראה לי שחסינותו המהותית של ח"כ בשארה צריכה להגן עליו, בדומה לחסינותם של חברי-כנסת ושרים שנפגשו עם אנשי אש"ף לאורך השנים ובניגוד לחוק (אינני זוכר אם אפילו היה נסיון להסיר את חסינותם). הייתי שם את הדגש בדבריך על *לא מתלהם*. אולי משהו כמו "מצער שחה"כ בשארה מועל באמונם של שולחיו. יש מקום לתהות אם הוא מבקש לעצמו מעמד בקרב ערביי ישראל שידמה למעמדו של בשאר אל-אסד בסוריה - עריץ שאינו קשוב לרחשי-הלב של האזרחים, ושהדמוקרטיה ממנו והלאה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך - הדגשה כפולה. עזר וייצמן היה שר בממשלתו של שמיר, והועף ממנה עקב מפגש עם בכיר באשף. נדמה לי ששמיר רצה לשפוט אותו(היה מעקב אחרי וויצמן) ופרס פישר. אמנם חוק אחר אבל דומה במהותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |