 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכן, מכיוון שאני לא בטוח שמישהו יקרא את התגובה שלי מפאת רב התגובות אקצר ואחלק לנקודות. ש. פוגל שלנו נולד ב1982 וכותב את המאמר בשנת 1999 כשהוא בן 18 (?). כן אין ספק שיש פה בעיתיות מסוימת וגם אם הכותב מבוגר יותר בעת הכתיבה הוא לכל היותר לא מבוגר מ-25 אביבים. ממרומי שנותי אתנשא קצת ואומר שלכל התורה יש מטרה המוגדרת במשפט המפורסם "גדולה תורה - שמביאה לידי מעשה" אי לכך, אווירת ההתנשאות שנושבת ממאמר שנכתב לאחר חצות מעלה מספר ספקות לגבי הדרך ארץ של כותבו. כמובן שתצמצם את כל התורה להאם ה"חפיפניק" נוגע בחברה שלו (אין לי ספק שהנושא כנושא עדיין ארוטי מבחינתך) וזה טבעי לגילך גם לעסוק בזה, אבל לרדת על חברים לספסל הלימודים מעל גלי דפי הרשת? כלום, לא שתית מהם משהו? קצת תורה? מתמטיקה? ספרות? מה לא נזקקת להם כלל? אתה חי בבועה פרטית משלך? אתה נחל נובע מקור חכמה? אין עוד(!) נושאים חשובים ביהדות שלא תמיד נראים לעין. אני יכול ומוכן להעיד בפני הסנהדרין - כשתקום שראיתי מקפידים על מצוות שבין אדם למקום והם בני אדם רעים ומחשבתם תמיד בלכלוך ובסיאוב ולעומתם "חפיפניקים" שהם בפועל צדיקי עולם ועושים רק טוב לעצמם ולסביבתם. החשבון הסופי נמצא אצל הקב"ה ולא אצלך, "מבטי הבוז" שאתה כל כך אוהב הם אצלך בראש. וכידוע לך לא כל מי שמתנדנד בתפילה הוא באמת מכוון לקונו... "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק..." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא "חפיפניק" ולכן הוא כותב כך. הזלזול בקיום מצוות שבין אדם למקום, או ההתנשאות כביכול בקיום מצוות שבין אדם לחבירו, זה כיסוי לחוסר השלימות וחוסר האמיתיות של הכותב. גם החילוניים טוענים שמקיימים מצוות שבין אדם לחבירו, במה אתה שונה מהם?. קיום מצוות שבין אדם לחבירו שאינם נובעים מציווי התורה, הם משתנים לפי רצון האדם, ומה שהיום מוסרי יכול להיות מחר אנטי מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום ש. פוגל הוא בן 25 ;מעניין אם השתנה משהו בתחום הזה. היה מאד טוב אם היה נזקק קצת לבית הילל "ואהבת לרעך כמוך" ולאיסור להלבין את בני חברו/תו ברבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הרמתי גבה כשראיתי את גילו של הכותב, ובכל זאת אני רוצה להעיר כמה הערות קצרות: א. נראה לי שיהיה יותר רציני לבחון מהו הנאמר ולהניח למיהו האומר. פוגל מעלה כאן תחושה שאני בהחלט מבין אותה של תסכול מהעובדה שאנשים מראים כלפי חוץ כאילו הם מחוייבים להלכה (מעצם היותם חובשי כיפה) ובכל זאת פועלים בפרהסיא בניגוד לה. אני בהחלט יכול לבודד את האמירה הזו כשלעצמה ולהתעלם מההערות המשונות\\מתרברבות\\אוטוביוגרפיות\\ילדותיות וכו' וכו'. ב. בהמשך לכך: לא צריך להתלהם ולהתעצבן מהקטע של ה"שיפוט". התופעה ה"חפיפניקית" כשלעצמה והסברה ראויה לבחינה בלי קשר לשאלה אם מי שמעלה את הסוגיה שופט\\מבקר\\מתנשא או לא וכן אם הוא טוב יותר או לא. ג. תרומה קטנטנה שלי לדיון, ותו לא אוסיף: אני כשלעצמי תמיד נוטה לחשוב שיש חילוק ברור בין אדם שמצפצף עקרונית לבין אדם הנכנע לחולשותיו. כלומר: ודאי מכוונים דברי על מי שמקבל באופן עקרוני את המחויבות לשמירת המצוות. כשאדם מאמין שהמצוות זה עסק אמיתי ורציני, ובכל זאת טוען שעל סעיף זה או אחר הוא מצפצף זה נראה לי פשוט לא רציני. יכול אדם לטעון: אני מקבל שזו ההלכה אך אני חלש, פשוט לא מצליח. ואכן, מי מאתנו חסר חולשות ומיהו כליל השלמות?! אך שאדם "יזרוק" ובכל זאת ימשיך להסתובב עם כיפה-הצהרה על מחוייבותו זה העניין המתמיהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אני דווקא רואה דברים הפוך: אם מישהו מצפצף מסיבות עקרוניות, לפחות יש מקום להתדיין איתו, לשכנע לכאן או לכאן. מי שפשוט אומר שהוא נכנע לחולשות, נותן לעצמו תירוץ חופשי לעשות מה שבא לו (ומקווה שביום כיפור יכופר לו). זה כמו כל המסורתיים שטוענים שהם "מאוד מעריכים" את החרדים והיו רוצים להיות כמותם, אבל קשה להם. מי אמר שעול מצוות אמור להיות קל? קשה לך? תתאמץ! מצחיק שאותם מסורתיים רותחים מזעם על הרפורמים שעושים אותו דבר שהם עושים, אבל במקום לטעון שהם עושים זאת מתוך חולשה, מעלים טעמים עקרוניים לכך שיש מקום לתיקון בדת ולעדכונה בהתאם למציאות המשתנה. הם לא אומרים "קשה לי, אז במקום להתאמץ אני אעשה מה שבא לי", אלא "יש פה בעיה, ואנחנו חושבים שנכון לתקן אותה ככה" - אפשר להתווכח איתם. עם המסורתיים אפשר רק לנוד בראשך ולמלמל "נו, שויין". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכנעים לחולשות בדיוק כאותו אחד שהיה חלש מכדי לא להתחתן ברבנות למרות עמדותיו הברורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא להכנע לחולשה, זה להכנע לאמא הפולניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחולשתו של הילד של האם הפולנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעתים (אם כי בהחלט לא תמיד) עמדה עקרונית היא רציונליזציה של כניעה לחולשות. הדבר נכון, כמובן, לא רק בתחום הדתי. נדיר שתמצא מישהו שיאמר בפירוש (אפילו לעצמו) ''אני מאמין ב-א' ועושה ב'''. בדרך כלל הוא מוצא הסברים מלומדים מדוע א' אינו תופס בתנאים שלו וכן הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולם ה'חפיפניקים' הוא רב ומגוון. נראה כי מספר הגוונים הוא מכפלת ה'חפיפניקים' בצופים בהם. בכל 'חפיפניק' יש שני מוקדים - היצר (=הנוחות האישית, או כל ביטוי מתאים ומסתבר לאוזן) והצידוק (=הרציונל). למעשה, כנראה כל הטוענים כי מערכת ערכים או אידאולוגיה מנחה את מעשיהם נעים בין שני מוקדים אלו. קשה לאמוד אצל כל 'חפיפניק' מה היחס המדויק בין השפעות שני הקטבים, ומי הראשוני ומי המשני, האם הוא מצדיק את חולשותיו, או שלאחר שינוי בעקרונותיו הוא משנה גם את מעשיו, ללא נגיעה אישית. כוחה של ההודאה בחולשה הוא בהצגת אלטרנטיבה לקשר בין המוקדים, תוך 'פגיעה' עצמית. המודה גם מעיד היות המעשה הטוב מעבר לו ובכך יש כאן מעין רצון (נסתר) להתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי עם אסף, ורוצה להוסיף שבעיניי המתח בין 'היצר' ובין 'הצידוק' קיים אצל רוב בני האדם ולאו דווקא אצל דתיים או חפיפניקים, ולראיה המשפט הנפוץ במחוזותינו (על שלל הואריאנטים שלו): "איזו מדינה דפוקה, למה אף בן אדם נורמלי לא בא לפוליטיקה" - כלומר ה"צידוק" הוא הרצון לראות אנשים רציניים בפוליטיקה (סטייל הדובר של המשפט) וה"יצר" ? ה"יצר" מתבטא במשפט הבא (שמגיע לאחר שאני משבית את שמחת הקיטורים ושואל "אז למה שלא תיכנס לזה"?): "אני? אני לא טוב בקומבינות / אני לא נואם היטב / אני רוצה לעשות כסף / אני רוצה לעסוק במקצוע אחר". כך שאצל רוב בני האדם יש מרחק בין האידיאלים ובין הפרקטיקה (ותעיד על זה אופנת העצומות הוירטואליות שפורחת יותר מהפגנות, כיוון שתמיכה מהכורסא הרבה יותר קלה לרוב האנשים (למרות שאין לזה את אותו המשקל כמו להפגנות). וכן, גם אותי היה מעניין follow-up של ש. פוגל בגיל מבוגר יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |