בתשובה לרון בן-יעקב, 11/06/01 0:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוזר לי שכשאנשי ימין לוקחים את הילדים שלהם ומעמידים אותם במצב מסוכן (התנחלויות), אנחנו, כלומר השמאל והמרכז, גוערים בהם על כך. אבל כשאנשי ימין אחרים לא מוכנים לסכן את הילדים שלהם *סתם* (לשלוח אותם למכביה), אנחנו קוראים לזה צביעות. מה, בדיוק, מותר להם לעשות כדי להביע את דעתם מבלי שנראה בכך כל דבר רע? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר קרה אסון המכביה, והיה צריך לשלם פיצויים, ממשלת ישראל עשתה שמיניות באוויר כדי לטעון שמדובר באירוע פרטי ושאין לה כל אחריות עליו, ודאי לא אחריות משפטית. עכשיו, פתאום, אי הגעה לאירוע פרטי שאין לו כל קשר לממשלת ישראל הופכת לבגידה באתוס הציוני (מצד אנשים שכלל לא אמורים להיות מחויבים אליו, אבל שיהיה). אני מבין לחלוטין את יהודי העולם. גם אני לא הייתי בא למה שנראה כמו מיני קוסובו. אבל, באותה נשימה, גם הייתי נמנע מלהתערב בקביעת מדיניות שבתוצאותיה לא אני אשא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |