|
||||
|
||||
אולי חוסר ההענות למאמר זה הינו מעין ''מרד צרכנים'' |
|
||||
|
||||
כשאני חושב על זה, דווקא המאמרים שהכי נהנתי לקוראם קיבלו ממני הכי מעט תגובות אם בכלל. כותבת המאמר הנוכחי ואורי קציר תמיד מוצאים נושאים שאותי באופן אישי מאוד מרתקים וחוץ מלקרוא, ללמוד ולחשוב אני בד''כ לא מוצא משהו נורא חשוב להוסיף. אני בד''כ נמנע מפיזור מחמאות ואיחולים ואולי זה קצת פוגע בפורמט הקיים באייל כי כך באמת אולי נוצרת תמונה מעוותת של פופולריות. מאמר של אותו נהג משאית מיוזע הגורר מאות שובלים של פתילים בנוסח 'בננה לכי למטבח', לא מתקרב באיכותו למאמר הנוכחי אשר מתקבל בשתיקה רועמת. ולכן, מעבר למחמאות המגיעות לכותבת אני יכול לומר שהמשפט בסיכום המאמר בנוגע לחשיבות פסגת ההר אל מול חשיבות הדרך בה אתה כובש את אותה פסגה מכיל את תמצית יצר ההרפתקנות אשר מניע את המין האנושי מאז ומעולם. מי שעוסק בטיפוס הרים מכיר את ההרגשה החוזרת ונשנית של השקעת זמן, אנרגיה וזיעה (לפעמים גם דם) בכיבוש פסגה כלשהי, תחושת ההתעלות המציפה אותך עם השלמת האתגר ואז, כמעט מיידית, כבר במהלך הירידה מאותה פסגה גבוהה מתחילות המחשבות לתכנן את הטיפוס הבא, להתחיל מאפס... |
|
||||
|
||||
הנוף ההררי ביפן בהחלט מתאים למטפסים בנפשם, אבל הלסת שלי טרם נסגרה מהאסופה הזו, שכורכת מין שאינו במינו ויוצרת סלט ארכימדס-רצח-גיזת הזהב-פסטר שטעמו פשטני למדי. האייל בהחלט מאפשר גם מאמרים שכאלה, כמו זה שהזכרת, אבל הבחירה של המגיבים מובנת. [ועכשיו כמובן תתחיל הזרימה של המגיבים הנחלצים לעזרת השה החבוט] |
|
||||
|
||||
אני הייתי גם מוסיף את קוק, ליוינגסטון, סקוט, המהנדסים של נאסא, דה וינצ'י ועוד כל מיני עוברים ושבים שאכן נבדלים אחד מהשני כמעט בכל תחום שתבחר חוץ מהדבר הקטן שמאגד אותם והוא הרצון לגלות, לפתור ולהגיע (פיזית או רעיונית) למקום או למציאות חדשים. |
|
||||
|
||||
אבל מה חידש לך המאמר עליהם? או על אותו רצון של האדם? האם קריאת המאמר היתה יותר מאשר בזבוז של 20 דקות? |
|
||||
|
||||
כה צפוי ומיותר. מה אתה רוצה ממני? בסך הכל התייחסתי לעובדה שערך המאמר וההנאה שהוא מסב לקורא לא נמדדים בכמות התגובות. ועכשיו לעשרים הדקות המבוזבזות שלך, אני מודה בהכנעה שאני, לא כאנשים דגולים כמוך, לא צריך לפנות במיוחד זמן בין פגישה עם ביל גייטס לבין ישיבה עם בוגי על מנת להקדיש עשרים דקות יקרות לקריאת מאמר. שלא כמוך, אדם בעל נסיון רב אשר הגיע במרוצת חייו לתובנות עמוקות ויכול להרשות לעצמו לזלזל בפרי עבודתו של אדם אחר בקלות ראש, אני נהנה לקרוא מאמרים מסוג זה. זהו. עכשיו, אלמוני קטן ועסוק, אתה מוזמן להקיא, לירוק ולמרוח את הנזלת שלך בשולי התגובה הצפויה הבאה שלך ובזאת נחתום את הפתיל ההכרחי הזה. |
|
||||
|
||||
שאלתי ''מה המאמר הזה תרם לך''. מתגובתך אני מבין שהוא הסב לך הנאה, ובכך הוא תרם לך. ענית על שאלתי. יום טוב והמשך קריאה נעימה. |
|
||||
|
||||
כמה ציורי. |
|
||||
|
||||
רציתי להעיר שלא כל מה שנכתב חייב לעורר מחלוקת - אפשר להגיב גם ביצירת דו-שיח, שיתוף של ניסיונם של הקוראים עם קוראים אחרים במקביל למה שנכתב במאמר, כפי שעשה הקורא ה''יפני''. |
|
||||
|
||||
העניין הוא שחסר פה בשר, כלומר אוסף הסיפורים נחמד ומשכיל, אבל נשארתי עם תחושה של "נו ו?", חסרה אמירה,פואנטה. |
|
||||
|
||||
אילו קראת עד הסוף היית מוצא גם את הפואנטה - שהחיפוש מעניין ומספק יותר מאשר המציאה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |