|
הבחירות הן אולי אמצעי ולא מטרה, אך להגדיר דמוקרטיה כ"שלטון החוק וביזור סמכויות" זה מוזר. את שני אלו, הרי, ניתן להשיג גם בצורות משטר אחרות. גם משטר אוטוריטרי (להבדיל מטוטאליטרי) יכול לבצע את שני אלו - ולרוב מצליח בכך יותר מאשר משטרים דמוקרטיים. אפילו "ביצוע דעת הרוב" יכול לקרות במשטרים אחרים. הדבר שמבדיל דמוקרטיות משיטות ממשל אחרות זו הדרך לעלייה לשלטון (כאשר לדמוקרטיה הליברלית, כלומר - הדמוקרטיה המודרנית, מצטרף גם נושא זכויות האדם והאזרח כתנאי הכרחי אך לא מספיק). אם כן, הגדרת הדמוקרטיה שלך לוקה בחסר, וכוללת הרבה מאוד משטרים שהם בפירוש לא דמוקרטיים. (איך אתם מצליחים תמיד לכתוב תגובות שמתאימות לעבודות שכתבתי בלילה שלפני כן?)
בגרמניה נוצר מצב קשה למדי - הדמוקרטיה שנבנתה שם הייתה חופשית מאוד, ויש שיאמרו - מידי. כדי להתאים עצמה לדרישה ל"אדם החזק" של העם, ניתנו לנשיא זכויות רחבות, ובעיקר הזכות לפזר את הפרלמנט לבקשת הקנצלר - זכות שנוצלה רבות. למעשה, במהלך תקופה ארוכה לא היה פרלמנט פעיל כלל, כולל מקרה אחד בו הפרלמנט פוזר עוד לפני ישיבתו הראשונה, כאשר לקנצלר התברר כי הפרלמנט הזה לא יתן אמון בממשלתו... הדמוקרטיה שהוקמה בגרמניה לאחר מלחה"ע השניה נטתה לכיוון השני, ובעיקר בסוגייה זו של פיזור הפרלמנט או הדחת קנצלר מכהן. רעיון "אי-האמון הקונסטרוקטיבי", שהופך את הדחת הקנצלר לכמעט בלתי אפשרי בשיטה רב-מפלגתית (אם כי הדחה שכזו קרתה פעם אחת בתולדות גרמניה, כשקוהל הוחלף בשרודר), נתן לממשלה ולפרלמנט יציבות קשה לערעור. כשנצרף זאת לטענה שהעלת - ואני מקבל אותה - כי לגרמנים יש רתיעה טבעית מהתנגדות לסמכות קיימת (היינו, הפיכה אלימה), נקבל דמוקרטיה שהצליחה לעמוד בפני רצונו של העם הגרמני ב"איש החזק" (רצון שבין כה וכה התגמד מן הסתם בעקבות זוועות המלחמה) זמן מספיק כדי להביא לשינוי מהותי בראיית הדמוקרטיה בציבור (בעיקר בדרך של החלפת הדור הישן בדור צעיר שהתחנך על ברכי הדמוקרטיה). האם זוהי דוגמא לכפייה מוצלחת של הדמוקרטיה? קשה להגיד. מלחה"ע השניה הייתה טראומטית לגרמנים, והטראומה הזו היא שאפשרה למדינות המערב לכפות עליה דמוקרטיה בלי התנגדות ניכרת, ומבלי לחזור לדפוסים הקודמים תוך זמן קצר. יצירת ה"תרבות המשחקית" שנדרשת כדי לקבל את חוקי המשחק הדמוקרטיים אינה דבר פשוט, וקשה לי להאמין שניתן לכפות אותם על עם שאין לו מסורת מתאימה.
|
|