|
||||
|
||||
נכנסתי לפתיל הזה קצת מאוחר, ואודה על האמת: לא השתדלתי לקרוא במלואן את התגובות הרבות (וגם אין כבר כח לפז ומלחמתו באלונים היזראלים). את התגובה שלך, אני חייב לציין, בלעתי מהתחלתה עד סופה. |
|
||||
|
||||
על כוס של תה ויסוצקי ישב סרבן כבוד, ריפרף על הפתילוצקי - מילים... ועוד... ועוד... אלון, איש נימוסוצקי, שואף שוב לברר הגיון המחב"תוצקי - זה לא יילך מהר לגם סרבן ויסוצקי, לגם וקצת ניקר, "הוי, כמה בירבורוצקי, חושב שאוותר..." אתו אל סרבנוצקי, הצ'ילו המצ'ב! - צ'ימיצ' וצ'ונדראנוצקי - כן, מצ'תפר עכשיו! ומה המסקנותצקי? - נו, אל נא נתלונן! - עיסוק בקצת שטויותצקי - תמיד מרענן!! |
|
||||
|
||||
מאחר והוער לתשומת ליבי שיש כאן בעית הבנה: "אתו אל סרבנוצקי" - "אתו" - באו, באותה משמעות ובאותו ניקוד (בסיפור חד גדיא בהגדה של פסח: "ואתא שונרא" - ובא חתול"). |
|
||||
|
||||
אין בעיה עם המשקל: אֲתוֹ, מלרע. |
|
||||
|
||||
גירסתי הראשונית כגירסתך, ואילו גירסת בתי, אותה אימצתי אח"כ (לא את הבת, את הגירסה :-)) - אל"ף קמוצה, מלעיל. בעוד כשבועיים (?) תוכל הבת לשאול בר סמכא ידוע, ואז נדע. |
|
||||
|
||||
יתכן שזו בעיה בתאימות התוכנה, אבל אני רואה בתגובתך חולם מעל הוו. האם אני רואה נכון? |
|
||||
|
||||
אולי הבעיה היא במשקפיים... סתם! סתאאאם!! האמת היא שגם אצלי זה ככה, חולם שלא חלמתי. חשבתי שזה בגלל שבלינוקס, כרגיל, שונאים אותי, או, אם לשאוב השראה מגישתו של אדי מלכא מור - בגלל שהשב"כ דופק לי את הניקוד. |
|
||||
|
||||
אחח, כמה כיף לקבל תשובה שבסוף כל ההתחכמויות גם עונה בצורה בהירה על השאלה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במקרה כזה, האם לא צריך לכתוב "אתֹא" (כמו "כי גאֹה גאה" או "שמוע שמעתי")? |
|
||||
|
||||
לא. "אתו", כפי שידידיה כתב, אל"ף פתוחה-חטופה, ו"ו חלומה - מופיע בספר עזרא ד 12, בארמית. קצת בלבלתי את היוצרות עם השונרא, אתמול. חד גדיא בהגדה של פסח - ארמית, וה"אתא" החוזר שם - כנראה שילוב (מסיבות מסורתיות) של כתיב ארמי וניקוד עברי. העניין הוא שהשורש קיים בארמית ו*גם בעברית* (בעברית, עפ"י שחזור, נראה שהשורש הקדום היה א,ת,י, אך זה אינו קשור לענייננו והמשמעות, בכל מקרה, אותה משמעות). ומאחר וקיים בעברית - טוענת בתי הנבונה, ובצדק - אין צורך להשתמש בצורה הארמית. הצורה העברית, אחר משא ומתן קשה, מפרך ומדיד שינה :-) : "אתו" - אל"ף קמוצה, ו"ו שרוקה, מלעיל, ובא לציון גואל. אולי (עוד צריך לשאול את הפרופסור). |
|
||||
|
||||
סופו של דבר - מלרע, לא מלעיל. זהו. |
|
||||
|
||||
... עטו על סרבניצקי סגין זליגה אנאלית - פרעה כחמלניצקי פיגורה קארדינאלית ... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה זה כל המלים האלה? תן פירוש בבקשה. |
|
||||
|
||||
הוריאציה על הבית משירה של החשמנית, עם ההסתלבטות הקלילה על הדיון ב"אתו", נכתבה במטרה לשעשע (בראש ובראשונה את הוד קדושתה). בקריאה חוזרת, קלטתי כי החרוזים עלולים להתפרש ככתיבה עוינת. ברצוני להבהיר שלא לכך כיוונתי, ולהתנצל בפני כל מי שנפגע מהעניין. ועוד לשם הבהרה: עטו - מלשון לעטות; פרעה -מלשון פרעות (מי שזה מאכזב אותו - אלה החיים); אנאלית - מלשון חוּמה. |
|
||||
|
||||
בואוהנה, תענוג. משאירים תגובה באיל, הולכים לכמה ימים, חוזרים ומוצאים שיר וגם דיון מעניין שהתפתח בעקבות. |
|
||||
|
||||
גם הבדיחות על פיגור ופיגורה שלה (שנעשו תחת ניקים שונים אבל עם אותו דוא"ל), נכתבו במטרה לשעשע את "הוד קדושתה"? |
|
||||
|
||||
התקבלת! :-) ------- ולשאלתך: "גם הבדיחות על פיגור ופיגורה שלה..." - אז זהו, שהמילה פיגורה מופיעה במובן של דמות, ואילו השיוך "שלה" הוא אינטרפרטציה שאת הכנסת על דעת עצמך ולפיכך אני רואה עצמי פטור מהצורך להגן עליה. האם גם תגובות ההמשך נכתבו במטרה לשעשע את הוד קדושתה? בהחלט. כנראה שאני נותן הרבה יותר קרדיט לחוש ההומור שלה ממה שאת נותנת. הסבורה את כי טעות בידי? |
|
||||
|
||||
נחמד, לא חשבתי שהשורש עברי. האם יש דוגמה במקורותינו? גם את הפסוק מספר עזרא לא זכרתי; הארמית שלי עיקרה מתרגום אונקלוס. |
|
||||
|
||||
שניים מקרא ואחד תרגום, אה? חן חן. |
|
||||
|
||||
אמש התהפכתי במיטתי בנדודי שינה, ולפתע נזכרתי בשני מקורות, אשר שניהם היו ממש מתחת לאפי. האחד, בקריאה לשמחת תורה: "ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש". ומשמיני עצרת נזכרתי בעצרת ובך: "יאתיו חשמנים מני מצרים, כוש תריץ ידיו לאלוהים". ומעתה ברור שיש לקרוא מלרע. |
|
||||
|
||||
מה, באמת, ההסבר לכך ש"באוּ", "קמו" וכו' מלעיליים, כאשר השלמים ("הלכו", "ישבו") מלרעיים? |
|
||||
|
||||
הבה נחדד: מה ההסבר לכך שנחי ע"ו נקראים מלעיל, ונחי ל"ה נקראים מלרע? "באו" לעומת "ראו", "צפו מים על ראשי" כנגד "צפו ויחרקו שן", "רצו" כנגד "רצו"? לא הצלחתי לחשוב על הסבר מלבד זה המתבקש מאליו: כך אפשר להבדיל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |