 |
אמנם כמעט הכול מסכימים שמצב האקדמיה בישראל אינו טוב, אבל לא ברור, כפי שמדמים לחשוב, מה הסיבות שהביאו למצב זה.
מתוך דבריו של צ'חנובר1 אפשר להבין שהוא תולה את האשם בהזנחת האקדמיה מצד המדינה. בכך הוא קולע לדעה המקובלת. אבל האומנם דעה זו עומדת בבחינה מדוקדקת?
ראשית, היות שבמדינת ישראל יש מונופול כמעט מוחלט של הממשלה בתחום החינוך (אין שום אוניברסיטה פרטית בישראל וכמעט כל בתי הספר אף הם ציבוריים), עולה השאלה אם אין מונופול זה שורש החטא, ובכל אופן - אם ריאלי לבקש לתקן את הקלקולים במסגרת אותו מונופול שאפשר להם לצמוח מלכתחילה.
שנית, כמה מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות מראים שההידרדרות ברמתם של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל קשורה קשר הדוק למבנה המוסדות. הבעיה, על קצה המזלג, נעוצה בכך שמי שמנהל את המוסדות בפועל הוא סגל העובדים האקדמאיים. דבר זה מתאפשר בין היתר בגלל אוזלת ידו וחוסר מעורבותו של הסנאט, אותו גוף המשמש כנאמן הציבור ואמור לפקח על המוסד, אך מועל בתפקידו. בכל המוסדות, להוציא מכון וייצמן, סגל העובדים מסוגל לכפות על הנשיא ועל הדיקן כמעט כל מדיניות שהיא. כאשר כוח כה רב בידיו, הוא מתנהג כמו כל ועד עובדים ורואה את טובת העובדים - בבחינת תנאי ההעסקה וכן הלאה - לנגד עיניו. עם השנים הועדפה הכמות על פני האיכות, לפי שרוב החוקרים "בינוניים", ומכאן הדרך להידרדרות הייתה קצרה.
זכור לי במיוחד מחקר שפרסם פרופ' לכלכלה או למנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית (לצערי אינני זוכר את שמו) המראה כי משבר דומה עבר על האקדמיה בגרמניה אי אז באמצע המאה העשרים. מתוך אותו משבר צמחו מוסדות פרטיים (או ציבוריים, אבל בכל אופן לא בשליטת הממשלה), וכיום ההבדל בין הללו ובין המוסדות הישנים עמוק ביותר, לטובת המוסדות החדשים כמובן.
בכל הכבוד לפרופ' צ'חנובר, הבעיה חמורה מכדי להפקיר את העיסוק בה לאנשים כמוהו שאין להם יתרון של מומחיות בתחום והמעדיפים, כך נדמה, להסתפק בהסברים השטחיים.
1 ועיינו גם ב-http://www.notes.co.il/aviva/7885.asp
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש