|
||||
|
||||
אני יכול להעיד על אפקט הפוך: ככל שכתבתי פה יותר, כך הרגשתי פחות ופחות "בבית". גם אצלי נוצרו סימפטומים של התמכרות, אבל במובן מאוד שלילי ובלי החלק של הכיף. כאילו כניסה יומיומית לאתר היא מין חובה מעיקה ולא משהו שאמור להיות מהנה. בתקופה שבה באמת נהניתי מהאתר הייתי אחד מאלה שאף פעם לא מופיע אצלם שום דבר ב"דיונים מתמשכים", בעוד היום יש עשרות מאמרים ודיונים שלא טרחתי לקרוא אפילו פעם אחת. אני מייחס את זה הן לשינויים שעברתי ברמה האישית בשנים האחרונות, לרבות הגירה לארה"ב, והן להתמצבותו ההדרגתית של האתר כמקום מפגש לקבוצה מאוד מסוימת של אנשים שאני לא מרגיש שייכות אליה. בהזדמנות זו אני רוצה לציין עוד משהו: למרות שגם בנושאי הפוליטיקה של ישראל והמזה"ת וגם בנושאי זכויות בע"ח נראה לי שיהיה קשה למצוא אפילו עקרון אחד ששנינו נסכים עליו, אני חושב שהעמידה האיתנה, הסבלנית והמכובדת שלך מול גלי השנאה, הציניות והלגלוג של אנשים קטנים שלא היו מעיזים להתנהג באופן כזה ללא היכולת להתחבא מאחורי מסך של אנונימיות, היא עמידה מרשימה המעוררת כבוד והערכה. |
|
||||
|
||||
"התמצבותו ההדרגתית של האתר כמקום מפגש לקבוצה מאוד מסוימת של אנשים שאני לא מרגיש שייכות אליה". אתה יכול לאפיין את הקבוצה הזו? |
|
||||
|
||||
קרניבורים? |
|
||||
|
||||
אותי זה לא מרשים במיוחד. להתבצר בעמדות שלך ולהאמין בצורה עיוורת זה מאוד קל. גילויים של יושר אינטלקטואלי, וחתירה לניתוח אובייקטיבי של המציאות מעוררים את ההערכה שלי. כל מה שציינת נובע לדעתי מאמונה עיוורת בתמונת עולם מסויימת, וחוסר יכולת לפקפק באמונות בסיס מסויימות, אפילו לרגע. במצב כזה קל מאוד להתעלם מביקורת, זלזול וציניות. אפשר אפילו להתעלם בקלות מהגיון בריא ועובדות. אני יכול להמשיך את הקו ששרטטת עד אבסורד, ולומר שאם אורי פז רק היה מתדיין בנימוס, היית מעריץ אותו. |
|
||||
|
||||
אם אורי פז רק היה מתדיין בנימוס הרי שהוא לא היה "אורי פז", ואז מה הבעיה? |
|
||||
|
||||
תמונת עולם מעוותת. אמונה עיוורת. דמגוגיה. מיסיונריות. אפשר לענות לכל התנאים לעיל, ועדיין להיות מנומס וסובלני. |
|
||||
|
||||
יש (גם) באייל לא מעט אנשים הנושאים בכל אותן תכונות, ואינם זוכים ליחס אליו זוכה1 אורי פז. ייתכן שהדבר קשור לכוון אליו עוותה תמונת עולמם, ייתכן שמדובר בנשוא האמונה. אני מאמין שהסיבה נעוצה בסיגנון. ___ 1 ולטעמי, זוכה בצדק. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך שאורי מוקצה יותר בגלל הסגנון מאשר בגלל התוכן, אבל דיברנו על הערכה. אורי גם מייצג לדעתי קיצוניות כמעט אידאית באמונה עיוורת. הבנאדם הרי שובר לעצמו כל פעם מחדש את השיא ב"מספר תגובות מינימלי לסתירה עצמית", וזה לא מפריע לו להמשיך להסביר, לתרץ ולהתפלפל. ראוי להערצה, לא ? |
|
||||
|
||||
ברשותך, אבקש ולו דוגמא אחת של סתירתי העצמית. וכבר כתבתי פה פעם: חכמי הגויים אומרים ש"הסגנון הוא האדם". ואילו אני סבור ש"האדם הוא הסגנון". נישאר לך רק לירות בי וזהו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |