|
||||
|
||||
מאחר ועוררת את הנושא מחדש, ראוי שמשמעותה המעשית של המזוזה תעמוד לנגד עיניהם של אזרחי ישראל היהודים. המזוזה היא מצווה שהעם היהודי רוחש כלפיה חיבה מיוחדת. נדיר לגלות בית יהודי, או משרד ובית-עסק השייכים ליהודי, בלא שתהיה מזוזה קבועה בפתחיהם. למזוזה משמעויות אחדות: היא מסמלת, 'סמל מעמד' – אות למעמד יהודי. היא גם כעין תזכורת מתמדת לבאי הבית. בכל עת שהיהודי עובר בפתח שהמזוזה קבועה בו – הוא מבחין בה וזוכר את ייחודו ואת התפקיד המוטל עליו בתור שכזה. המזוזה היא חותמו של הבית היהודי, ומציינת אותו משאר הבתים. אולם עיקר חשיבותה של המזוזה בכך שהיא משרה את קדושת הבורא בבית היהודי. את המזוזה מעלה על הכתב סופר סת"ם, אדם שמלאכתו לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות, על קלף שעשוי מעור של בהמה, בזהירות ובהקפדה, בקדושה ובטהרה. הקלף הזה הוא חפץ קדוש; קדושת הבורא שורה בו. כשהיהודי קובע אפוא מזוזות כשרות בפתחי חדריו – הוא מעמיד את הבית בחסותו של הבורא. מרגע קביעת המזוזות תשרה במקום קדושתו של הקדוש-ברוך-הוא. הבית היהודי הופך על-ידי כך למעין מקדש קטן לשכינה. נקודה זו מסבירה מדוע יש למזוזה סגולה לשמירה ולהגנה. כאשר הבית נמסר לרשות הבורא – מובן שהוא שומר ומגן עליו ועל המתגוררים בו. המקורות המסבירים את מהות מצוות המזוזה אף מדגישים, שהמזוזה מגינה על בני הבית גם בעת צאתם ממנו, זאת על סמך הפסוק שבו נזכר עניין המזוזה: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח). התלמוד הירושלמי מספר על ארטבן מלך פרס שהיה מיודד מאוד עם רבי יהודה הנשיא. כביטוי להוקרה שרחש לרעהו היהודי, שלח לו המלך מתנה: מרגלית יקרה. החזיר לו רבי יהודה הנשיא מתנה יקרה משלו: הוא לקח מזוזה גדולה, יפה וכשרה למהדרין, ושלחה למלך. אך המלך שלא ידע להעריך את ערכה של המזוזה, נעלב וכתב לידידו: "אני שלחתי לך דבר יקר ביותר, ואילו אתה, מה החזרת לי בתמורה? מזוזה שאפשר לקנותה בדמים מועטים". השיב לו רבי יהודה הנשיא: "ארטבן המלך, אתה שלחת לי דבר אשר ערכו לא יסולא בפז; אתה שלחת לי מתנה שאהיה צריך לשמרה, ואילו מתנתי תשמור עליך ועל בני ביתך". לימים חלתה בתו היחידה של המלך הפרסי, ולא הועיל לה דבר. נזכר ארטבן במזוזה ששלח לו רעהו היהודי וקבעה בפתח חדרה של בתו. והנה זה פלא: בתוך זמן מה התאוששה הבת והבריאה כליל. לדעת הרמב"ם, הפוסק היהודי שגדלות חוכמתו אינה מוטלת בספק אפילו בידי הצעקנים ביותר, תפקידה של מצוות המזוזה להזכיר לנו מי שומר על הבית שלנו ועל העסק שלנו. קל וחומר כאשר מדובר במוסד ציבורי במדינה יהודית, שמן הראוי שערכי היהדות יבואו לידי ביטוי במוסדותיה הציבוריים המצהירים על יהדותה. ולדעת חה"כ יעקב ליצמן מ"יהדות התורה" שיזם את החוק, לא מדובר בכפייה דתית - "אני לא מחייב אף אחד לנשק את המזוזה". והנה, בשעה טובה, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק, המחייבת לקבוע מזוזה בכל מוסדות הציבור. עכשיו הדתיים יוכלו להפסיק לנשק קרשים... |
|
||||
|
||||
כמות שאין בה טקסים או צרמוניות. יש בה ''אורח חיים יהודי''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |