|
1. למה עיוור? למה שמות?
2. קצת נסחפנו עם %60, לא? אשר לתופי המלחמה של אסאד, ובכן, טענתי היא שהשימוש בחיזבאללה הוא לצורך טקטי – דחיפת ברק (ואח"כ שרון) לוותר על מוצבי התצפית בהר דוב. שום דירדור למלחמה איזורית (שלא הבהרת איך תוביל לביטול האנטי-סוריזציה של לבנון). אשר לחיזבאללה, אני שב ולא מסכים איתך כמו שלא הסכמתי עם אחרים – גם לנסראללה יש מדיניות והוא לא בובה של אף-אחד. אשר לאייל זיסר, כבודו במקומו מונח. אם יש ביכולתו לקרא את נפש האדם, שיבושם לו. אני איני מתיימר להסיק מסקנות שכאלו על אדם שמעולם לא פגשתי (וגם אייל זיסר לא פגש).
אשר לאחריות, אחריות היא מושג ערכי. אני שב ושואל, האם כיבוש שטחי A למשל הוא "צעד חסר אחריות"? לא, כיוון שמושג האחריות משקף נורמטיביות ותלוי מטרה. אם המטרה היא לשמור על ביטחון אזרחי ישראל אזי ייתכן בהחלט והצעד האחראי הוא לכבוש את שטחי A ולהעביר את הלחימה אל תוך שטחי הרשות (או במקרה שכזה, הרשות לשעבר...) אם המטרה היא לא להסתכסך עם הממשל האמריקאי אז צעד שכזה הוא לא אחראי. כנ"ל לגבי אסאד או כל פוליטיקאי אחר. הרשה לי להביא את האמירה של פון-קלאוזוביץ' (אם איני טועה): "המלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים". ברור לי שהעמדה שאני מציג כלפי פוליטיקה/הסטוריה אינה השיח המקובל, אני מעדיף את דרך ההצגה הזו על הדרך המקובלת בבואי לדון בפוליטיקה. אגב, לכן אי אפשר בכלל להשות בין "מידות שונות של אחריות" או כל דבר דומה לשיטתי.
ועצבנות? התפרצויות זעם? חבל שאתה מרגיש כך, שום עוינות כאן, ממש לא, ואני לא יודע מה גורם לך לחוש כך, מצידי יש כאן רק רצון להסביר ולהבהיר.
|
|