|
||||
|
||||
חבל שגם חמש שורות אלה שגויות, לפחות בנוגע לאיינשטיין: הוא זכה בפרס נובל על הסברו לאפקט הפוטו-אלקטרי, ולא על תורת היחסות. |
|
||||
|
||||
לכן הייתי נבוך מהניסוח. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שאני לא עושה צחוק מעצמי, אבל איך פיתוח תורת היחסות הביא לפיתוח מדע האטום? |
|
||||
|
||||
הכוונה, כנראה, לפיתוח פצצת האטום המבוססת על המשוואה המפורסמת (והסקסיסטית) e=mc^2. |
|
||||
|
||||
מפורסמת וסקסית אבל רק מקום שישי בדרוג המשוואות החשובות, שני שלבים בלבד מעל 2=1+1. שים לב אגב לטעות בכתבה בה נכתב ש-2+1=1: |
|
||||
|
||||
נותן תחושה שאולי גם הפיסיקאים כפופים לאיזה וריאנט של חוק שרק. |
|
||||
|
||||
חוק שרק? |
|
||||
|
||||
תגובה 249569 |
|
||||
|
||||
תורת היחסות (הפרטית - אני לא מבין כלום בכללית) עוסקת גם בריאקציות של חלקיקים מיקרוסקופיים, וכפי שכתבו כאן, בשקילות של מסה ואנרגיה. באמצעותה אפשר להסביר ריאקציות שבהן התנגשות בין חלקיקים גורמת לפליטת אנרגיה, בצורה זו שהתוצרים של ההתנגשות מכילים פחות מסה מהמרכיבים שלה, כשהמסה הנותרת ''הפכה לאנרגיה''. כל זה תיאורטי - היה צריך את פרוייקט מנהטן כדי ליצור פצצות אטום בפועל. אגב, זה אחד הדברים היפים בתורת היחסות - לשקילות המסה והאנרגיה מגיעים, בצורה מתמטית לגמרי, מהאקסיומות הפשוטות של התורה (מהירות האור קבועה בכל מערכות הייחוס, וחוקי הפיזיקה אינם תלויים במערכת הייחוס). עכשיו צריך לחכות שיבוא מישהו שמבין בפיזיקה ויגיד עד כמה אני טועה. |
|
||||
|
||||
אמנם כמו שכתבתי אני מבין *משהו* בפיסיקה אבל שהדי שבמרומים (ככה אומרים את זה?) שאני לא הבנתי אף פעם איך איינשטיין הסיק שאפשר להפוך מסה לאנרגיה. עכש"י, כל מה שיחסות פרטית מראה זה שהאנרגיה הקינטית של גוף מתנהגת כאילו שיש לגוף מעין אנרגית מנוחה התחלתית, אבל זה שאפשר לממש את האנרגיה הזאת? אי אפשר לדעתי להסיק את זה ישירות מהמתמטיקה. |
|
||||
|
||||
שהדי במרומים = עדי במרומים ("אנן סהדי" = "אנחנו מעידים"). מתי ס ומתי ש: לפי הטעם. |
|
||||
|
||||
הנה תרגום של המאמר: נראה לי שניתן להכניסו לתוך עמוד אחד של ז'ורנאל מדעי (אולי אפילו אין צורך בטור כפול). אם יש לך זמן, מומלץ מאד לקרוא גם את המאמר שאליו מצביע הלינק בשורה הראשונה. לפיתוח יש נקודות תורפה, ואף זכה להרבה מאד ביקורת אפילו בטרם נחשפה במלוא כיעורה הסקסיסטיות המחפירה שבנוסחה האחרונה 1, אבל הרעיון שבבסיס הניסוי המחשבתי נכון: גם אם גזירת יחס ההמרה המפורסם שנויה במחלוקת, עצם הפחת במסה כתוצאה מאיבוד אנרגיה מתחייב מהתאור. האפקט שעליו מבוסס הניסוי המחשבתי, כלומר: היכולת של גוף לפלוט קרינה נושאת אנרגיה ותנע (אך חסרת מסת מנוחה), נראה לי כשיקול פיסיקלי לחלוטין 2. אחד ממכרי תאר לי פעם את אותו הניסוי בצורה קצת שונה, שממחישה יותר טוב (לדעתי) את הרעיון המרכזי: נניח שבמערכת אינרציאלית כלשהי יש גוף הנמצא במנוחה ששום כח חיצוני לא פועל עליו. עכשיו נניח שברגע מסוים הוא פולט שתי אלומות של קרינה בעלות אמפליטודה ותדירות שווה בכיוונים מנוגדים (אם זה יותר נח, ניתן לחשוב על אטום הפולט שני פוטונים). התנע הכולל של האלומות מתקזז אהדדי 3 ולכן הגוף ישאר במנוחה גם לאחר הפליטה. עכשיו נבחן את הדברים מנקודת מבטו של צופה אינרציאלי הנע ביחס לראשון בכיוון המוגדר ע"י האלומות. כתוצאה מאפקט דופלר, אחת האלומות תעבור הסחה לאדום בעוד שרעותה תעבור הסחה לכחול ולכן התנע הכולל של הקרינה אינו מתקזז. כדי להציל את חוק שימור התנע, מתחייב שהתנע של הגוף השתנה בעקבות הפליטה. לפי הפיסיקה הניוטונית וגם לאחר תיקוני היחסות הפרטית, התנע הוא מכפלה של מסת המנוחה בפונקציה של מהירות הגוף. מכיון שמהירות הגוף לא השתנתה (כי אצל הצופה הראשון, זה שנע במהירות קבועה ביחס אליו, הגוף נמצא במנוחה גם לפני וגם אחרי), יוצא שמסת המנוחה צריכה להשתנות. 1 אני לא בטוח שאיינשטיין השתמש בדיוק באותן אותיות במאמר המקורי (נדמה לי שאת מהירות האור הוא סימן ב- V). 2 המתמטיקאי רשאי כמובן להניח כך, אבל הוא יכול באותה מידה גם להניח שלא. 3 רק בשביל זה היה שווה (-; |
|
||||
|
||||
לא היכרתי את הטיעון הזה. תודה! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |