בתשובה לדורון יערי, 26/09/04 16:51
פופק לא ישוב לעולם. ואנחנו סובלים. ומוכרים לנו לוקשים על האלה 249043
מיכאל שרון • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 17:39
אז האמת? אנחנו כל הזמן מפסידים דברים, רובם באופן טרמינאלי, והכל בגלל הזמן. בין לבין מנסים לנחם אותנו ולהסיח את הדעת עם בובע מאיסעס, כגון סיפור האלה. אפילו אם נקבל שם הכל, נקרא את גרייבס, נאמין באלה, אז מה, יצא מזה משהו ממשי? ברגעים של אמת נראה שאנחנו באותו מקום בדיוק ולא התקדמנו במילימטר. ואין לזה השלכות על כלום, על שום דבר ממשי במציאות, כמו לאותו איש קטן וירוק שאי אפשר לראות אותו או לחוש בו, ואין לו שום אפקט על מהלך הדברים. מוכרים לנו הבלים וסיפורי מעשיות ובדים כדי להשכיח את הדבר הממשי ביותר הקורה לנו - הטיסה לדרעק בתוך הזמן.

צריך להגיד את האמת, הזמן (והגיל) זה נחש, כל הזמן לוקח, לא נותן כלום בחזרה. איזה קמצנות, אי אפשר להחזיר 3 ימים, אפילו לא שבריר שנייה. כלאו אותנו בתוך הזמן, וזה כל הזמן מטיס אותנו לקראת הבלות, ההזדקנות, הכאבים, כהות החושים, אובדן חברים והבדידות. ובסוף מה נשאר ביד? כלום. טומנים אותנו ועוד צריך לתת כמה אלפים לחבר'ה הלא מגולחים של חברא קדישה בשביל לא להקבר קבורת חמור. היכניסו לנו זין ענק ואנחנו אדישים. אז צריך להתקומם, אולי נתחיל בזה שניקצור את הקברנים ואברכי הקבורה אחרי שנעמיד אותם לקיר.

קרא באותו עניין את הסיפור הקצרצר: דגי-גופי רוצים בודפשט
קרעכצן 249049
אביב י. • בתשובה למיכאל שרון יום א', 26/9/2004, 18:19
קרעכצן - טוב, קצת עשית לי ת'יום עם השיר הטוב הזה 249053
מיכאל שרון • בתשובה לאביב י. יום א', 26/9/2004, 18:41
רוצים בסה"כ הביתה. מזכיר לי שפעם ב-‏1975 249054
מיכאל שרון • בתשובה לאביב י. יום א', 26/9/2004, 18:46
כל תושבי מצפה רמון, אז עניים מרודים שדחפו אותם לחור ההוא ללא מקורות פרנסה כמעט, פתחו, מעולל עד זקן בשביתת רעב.

שאלתי מישהי בהשתאות לאחר שספרה לי בהתפעלות על העניין:

- אבל מה הם רוצים?
- רוצים בסה"כ הביתה, היא ענתה.
פופק לא ישוב לעולם. ואנחנו סובלים. ומוכרים לנו לוקשים על האלה 249163
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 5:00
כפי שאמר גרייבס - צריך להיות משורר-טבע כדי להכיר במציאותה של האלה (וגם זה לא תמיד מספיק), אז אל תתייאש, אתה נמצא בחברה טובה, או לפחות בחברת הרוב המוחלט בחברה.
לא ולא. לעולם אין עבדך הנאמן מתייאש. צריך קצת רוחניות בחיים האלה 249171
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ב', 27/9/2004, 6:33
לא ולא. לעולם אין עבדך הנאמן מתייאש. צריך קצת רוחניות בחיים האלה 249341
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ג', 28/9/2004, 7:32
לכל אדם יש דרך משלו להגיע לרוחניות. כשקראתי לראשונה את ספרו של גרייבס, נוכחתי לדעת ששם הייתי מאז ומעולם (למעשה, מאגדות יוון הערצתי ביותר את אתיני וארטמיס, האלות שמסיבות שונות ובדרכים שונותנשארו נאמנות לאלה ביותר), אף על פי שאז לא ידעתי דבר על פמיניזם או על אלות לבנות, אדומות או שחורות. הגרסה שלו פשוט התאימה לי, ולכן אני תומכת בה (עם הסתייגויות הבאות מתוך זה שאני אישה והוא בכל זאת גבר, אפילו אם משורר). אבל אני לא מסיונרית ולא הייתי מטיפה לעבוד לה, או לכל אלוהות אחרת - כפי שאמרתי, דרכו של אדם היא כבודו, והרוחניות האמתית (עם או בלי אורגזמות) מצויה במקומות שונים ומשונים.
פופק לא ישוב לעולם. ואנחנו סובלים. ומוכרים לנו לוקשים על האלה 255046
חר • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 20/10/2004, 21:03
כל הכבוד !!
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות