|
||||
|
||||
I don't understand the comment, much less the tone. Every academic book on the planet represents the work of several research assistants as well as the professor who wrote it.
|
|
||||
|
||||
(לא בכל תחום זה כך). איך באמת מתמודדים עם הבעיה המוסרית? (יש צורך לנסח אותה במפורש?) למיטב הבנתי, החובה העליונה של מנחה לתואר שני או שלישי היא להכשיר את הסטודנט למחקר עצמאי (ברמה מתאימה). כתיבת פרק בספר מחקרי היא דרך טובה להשיג את המטרה הזו; אבל סטודנטים עושים גם דברים פחות מהותיים. סטודנט לסוציולוגיה צריך מן הסתם להתנסות באיסוף חומר, כמו שסטודנט לפסיכולוגיה צריך לדעת איך מרכזים נתונים מ- 250 שאלונים לקובץ ממוחשב. השאלה היא האם אפשר לטעון שסטודנטים מבצעים את הדברים האלה (במקום החוקר שיפרסם את המחקר) משום שזו באמת הדרך הטובה ביותר בשבילם ללמוד, ולא בגלל שהם כח עבודה זול, שבוי ומחויב. |
|
||||
|
||||
I fear the answer is no. Even my field, in which there are no labs, and groupwork is not as essential as other fields, also has plenty of research assistantships. To some extent it's part of the feudal aspect of unviersity life. Students get fellowships - or salaries - for their work, and sometimes their name for publications; the professor gets quality (and cheap) labor. In an ideal work, the assistant would always learn from the work and become a better scholar (in my experience this has almost always been the case), but some folks are used for more menial jobs (though even telephonic surveys teach you something about methodology). Is it wonderful? Absolutely not. But it certainly is prevalent and part of university life and most certainly did not merit the sardonic tone and ugly remarks and insinuations of the message I was replying to.
|
|
||||
|
||||
תודה. אני באמת לא יכול להציע שיטה אלטרנטיבית מוצלחת יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |