|
כשירדן כותב "אובדן הזמן הקטן הזה קצת מתסכל", אני בהחלט מבין (מתוך הכרות אישית עם התופעה) על מה הוא מדבר. כשאתה כותב "זה מקשה מאוד על הקריאה", זה מצטייר אצלי כהגזמה ולכן אני מתקשה להתיחס לדברים בכובד הראש המתחייב (שים לב: איני מנסה לטעון שאתה מגזים, אלא רק שכך זה מצטייר אצלי).
ככל שזה נוגע לאספקט הצורני 1, תוכל למצוא סגנונות שונים באייל: יש המעדיפים משפטים קצרים, ויש המבכרים משפטים ארוכים, מלאי פסיקים, סוגרים והערות רגל (התוכל לנחש על סמך משפט זה בלבד על איזו משתי הקבוצות המדוברות אני נמנה? (-; ). אחדים משרטטים במקלדת אמונה קוים תחתיים, אחרים מרעיפים סמיילים, ועוד כהנה וכהנה תחביבים כיד הדמיון (והחיקוי) הטובה. אלה גם אלה הופכים בעיני את האייל למקום צבעוני ומעניין יותר, ואני תמיד זוכר שאיש לא מכריח אותי לקרוא את מה (ואת מי) שמעצבן או משעמם אותי. בחרתי לקרוא? - מידת הסובלנות האלמנטרית מחייבת אותי לקבל את הסגנון הצורני כפי שבחר בו הכותב. אני רשאי שלא לאהוב את הסגנון ואף לציין שהוא אינו חביב עלי, אבל אין לי שום זכות לדרוש מזולתי שימנע ממנו. אחרי הכל, מאד לא הייתי רוצה שתתפתח פה משטרת סגנונות.
1 סגנונות תוכניים הם עניין אחר לחלוטין, ומצדיקים דיון בנפרד.
|
|