|
אצל עדות הספרדים מקובל לקרוא לילד בשם קרוב שעודו בחיים, על מנת לחלוק לו כבוד. אני זוכרת את סבי ז''ל מסתובב בחזה נפוח בגאווה ומספר לכולם כי נכדו הפעוט נקרא בשמו (בשינוי קל הנובע משינויי הזמנים). אנחנו, בהיותנו זוג ''מעורב'' עם תינוק בדרך, נתקלנו בבעיה מסויימת. אני רוצה לקרוא את שם אבי לתינוק שבדרך, ובעלי מסכים (הוא אוהב את אבא שלי מאד ומודע לכמה אושר וגאווה הדבר יגרום), אבל חמי וחמותי הזדעזעו קצת. הצעתי בתום לב לחמי שניתן את שמו כשם אמצעי, אבל הרעיון גרם לו לחלחלה קלה. כשחמותי בקשה שנשקול כשם אמצעי את שם אביה המנוח, נצפה אותו האפקט אצלי. הרעיון של לתת את שמו של אדם שנפטר לתינוק נראה לי מוזר ולא טבעי, אף על פי שאני יודעת שכך מקובל אצל עדות אשכנז.
|
|