|
מאמר של ג'וליאנו מר ח'מיס, שהופיע באתר "הגדה השמאלית".
"כמה ימים לפני פרוץ האינתיפאדה קרה המקרה שהכניס את זכריה לרשימת המבוקשים. (המונח "מבוקש" מעורר אסוציאציה של פשע פלילי ולכן המונח שבו משתמשים הפלסטינים הוא "נרדף"). נידאל, שהיה חברו הטוב של זכריה, ביקש ממנו לעזור לו לחלץ פגז מרגמה שנתקע בתוך המטול. השניים עמדו וחבטו בגוף המרגמה עד שזו התפוצצה ופצעה את שניהם קשה. זכריה, שעד אז כל עיסוקו היה לארח משלחות שלום מישראל ולדאוג להחזקת התיאטרון, הפך בן-לילה לנרדף. הוא הואשם בהכנת מטעני חבלה."
"באפריל 2002 פלש הצבא הישראלי למחנה. עלא וזכריה הנהיגו שתי קבוצות של לוחמים שניהלו קרב עיקש נגד הצבא. כשהבולדוזרים של הצבא הרסו את השכונה שבה הם התבצרו, החליט עלא להיכנע יחד עם חבורת נערים צעירים. החיילים ציוו עליהם להתפשט ולהישאר עם תחתונים בלבד. באותו הזמן הצליח זכריה ועוד ארבעה מחבריו להימלט אל חלקה המערבי של השכונה. כשהם הגיעו לפאתי השכונה, התמוטט עליהם מבנה של שלוש קומות... במחנה המעצר שנבנה במיוחד לתושבי ג'נין פשטה בינתיים השמועה שזכריה וחבורתו נקברו תחת ההריסות. רבים שהאמינו שזכריה נהרג ניצלו את ההזדמנות כדי להוריד מעליהם את החוקרים והלבישו עליו פיגועי ירי שהם הואשמו בהם. אחרים הודו שזכריה "המת" הוא אשר סיפק להם נשק, תחמושת ומטענים. יצא שזכריה "המת" שחי וקיים במחנה, הפך בן-לילה לאחד ה"מחבלים" המסוכנים בגדה המערבית."
המאמר מסתיים בנימה אופטימית: "עקשנותם של הצעירים הפלסטינים למות עומדים על הרגליים ולא לחיות על הברכיים היא היום מהות מאבקם ומסמלת את ניצחון רוח האדם."
באתר זה התפרסמו מאמרים תחת השמות "טלי פחימה אשת חיל אמיתית" ו"תשוחרר טלי פחימה - לוחמת השלום".
אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה?
|
|