|
||||
|
||||
"אז מה זה?" ארגון שמאחד את הטיפול בכמה סוגים שונים של נזקקים, ייתכן שגם בכולם. במקום שתהיה "אגודה למען ילדים חירשים עיוורים שעלו מרוסיה" ו"אגודה לטיפול באלכוהוליסטים שנפגעו בתאונות דרכים על אופנוע" יהיה ארגון גדול, שמקבל תרומות ומחלק אותן על פי סדר עדיפויות שהוא קובע (וקרוב לודאי שהוא יעסיק מומחים כדי שיוכלו לקבוע בצורה אובייקטיבית יחסית מי הכי זקוק לכסף). כמובן, לא מספיק שהארגון יחרוט על דגלו את שיטת החלוקה הזו - ה"גודל" שלו צריך לבוא לידי ביטוי בכמות התרומות שמופנות אליו - שאנשים יתרמו לו, במקום לתרום לאגודה לטיפול באופנוענים האלכוהוליסטים. אין שום צורך שדבר כזה יהיה ממשלתי. עכשיו משזה הובהר, אני חושב שאם יווצר ארגון כזה בצורה ספונטנית, זה יהיה פתרון טוב לבעיה שמתעוררת מהגישה שלך, שהיא כאמור העובדה שכאשר אתה לא אומר לאנשים מה לעשות עם כספם, הם מחליטים עצמאית לתרום אותו לאגודה מסויימת, וייתכן מאוד שיתרמו רק לאגודות ש"נראות להם" יותר טוב, וככה יצא שיהיו נזקקים רבים שיפלו אל בין הכסאות (אלו הטיעונים שלעת עתה נמנעת מלהתייחס אליהם, והם בעצם לב הדיון). אם ארגון כזה אכן יווצר ספונטנית, הרי שאין בעיה של ממש, ואתה רק צריך לשכנע אותי מדוע הסיכוי להיווצרות של ארגון שכזה הוא גדול. לעומת זאת, אם ארגון כזה לא יווצר, נישאר עם הבעיה שבה בגלל הפיצול לארגונים רבים, נופלים נזקקים רבים בין הכסאות. נכון, שום דבר לא אומר שזה פחות טוב ממצב של תמיכה ממשלתית, אולם אנחנו מדברים כאן על הבעיה שבגישה שאתה מציע. אם מישהו יציע מנגנון של תמיכה ממשלתית, אתה יותר ממוזמן לשאול אותו איך לדעתו הוא יפתור את הבעיות שנובעות מהשיטה שלו (וייתכן שיש פתרונות). |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שארגון כזה יווצר באופן ספונטני. אני גם לא חושב שהוא פותר את הבעיה, גם משום שזאת לא באמת בעיה בעיני וגם משום שביזור, באופן כללי, עדיף על ריכוז וזה חוסך לנו הרבה בעיות אחרות. אני חושב שהמשפט הבא מייצג היטב את הבעיה המרכזית בגישתך: "...קרוב לודאי שהוא יעסיק מומחים כדי שיוכלו לקבוע בצורה אובייקטיבית יחסית מי הכי זקוק לכסף..." אני שם לב שסייגת קצת את האמירה על ידי הוספת "יחסית" אבל אני חושש שזה ממש לא פותר את הבעיה. בשאלה שאין עליה תשובה אובייקטיבית לא יכולה להיות מידה יחסית לאוביקטיביות. הדבר הזה נוגע ישירות גם ל"בעיה" שכביכול נמצאת בשיטה "שלי". לפי גישתך שאלות כגון "מי סובל יותר ממצוקה" או "מי זקוק יותר לעזרה" הן שאלות שהאזרח המצוי איננו יכול להכריע בהם ולשם כך דרושים מומחים. אני חושב שהן לא רק שאלות שהאזרח המצוי יכול להכריע אלא גם שאלות ש*רק* האזרח יכול להכריע בהן וזאת משום שהן לחלוטין סובייקטיביות. מתן הסמכות ל"מומחים" מהווה לכל היותר העברת התפקיד של ההכרעה הסובייקטיבית לידי אדם אחד - בקווים גסים ביותר זה פשוט "מלך פילוסוף" שהרי גם שאלות כמו גבולות, מלחמה או יחסים עם מדינות אחרות או כמה חסה דרוש לגדל בשנה הבאה הן שאלות שהאזרח המצוי לא ממש "מוסמך" להשיב עליהם. אם כן, מדוע לא לתת את ההכרעה בשאלות אלו לידי מומחים? אני חושש שניסחת כאן, מבלי להתכוון לכך, את תמצית החשיבה הסוציאליסטית/פטרנליסטית. הקריאה לניהול מרוכז של החיים הכלכליים נובעת ישירות מהחשיבה שריכוז כל המאמצים במקום אחד הוא יותר יעיל או יותר צודק1 וזאת תחת ההנחה שהשאלות בהם יצטרך להחליט אותו גוף מרכזי הן ברות הכרעה באמצעים "אוביקטיביים". זה ממש לא ניטפוק, זו בעיה מהותית... 1 בניגוד לאלטרנטיבה שנתפסת כהפקרת העניין ל"גורל אקראי". |
|
||||
|
||||
כלומר, אתה סבור שלא קיימים בכלל קריטריונים אובייקטיביים שלפיהם ניתן לקבוע שאדם אחד זקוק לכסף יותר מאדם אחר? כלומר, ההבדלה בין אדם שאם לא יקבל כסף תוך יומיים הוא ימות מרעב, ובין אדם שזקוק לכסף כדי לקנות לבנו ספר לימוד במתמטיקה היא סובייקטיבית בלבד? אני חושב שאתה מגזים, ושיש קריטריונים שאולי תקרא להם "סובייקטיביים", אבל הם מקובלים על כלל החברה (פרט אולי לשוליים קיצוניים). אגב, השימוש שלי במילה "מומחים" אולי היה קלוקל. מספיק אנשים שמכירים לעומק את המקרים שבהם הם מטפלים - כלומר, יש להם יותר ידע. האם אתה לא מסכים איתי שיותר ידע יכול להיות חשוב? למשל, נניח שאדם רוצה לתרום כסף ויש לו שני ילדים נזקקים שהוא יכול לתרום להם. אחד נראה הרבה יותר רזה ואומלל מהשני. במבט ראשון, תורם התורם לילד שנראה יותר אומלל. אם הוא היה בודק וחוקר הוא היה רואה שהילד האומלל למעשה שייך למשפחה מרמת אביב ג' והוא מתחזה לעני בשביל הכיף, ואילו הילד השני זקוק לכסף כדי לקנות ספר לימוד במתמטיקה. אתה מבין את הרעיון. אגב, "יותר צודק" הוא לא קריטריון לטעמי. השאלה היא רק עד כמה ארגון שכזה יהיה יותר יעיל. מגישתך נובע שלא ניתן למדוד את היעילות של ארגונים שכאלו, מאחר שיעילות במקרה זה מוגדרת (לדעתי) בתור היחס בין הטיפול שנדרש לבין הטיפול שמתקבל בפועל, ואילו לגישתך "הטיפול שנדרש" אינו מוגדר היטב. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהדוגמה שהבאת מוכיחה שמדובר כאן בהכרעה "אובייקטיבית" והיא בוודאי לא מחזקת את הטענה שלך בדבר הצורך ב"מומחים" שהרי כל זב חוטם ומצורע יוכל להגיד לך שעדיף לתת לזה שעומד למות מרעב כך שלא דרושה מומחיות גדולה. מה עדיף? אספקת ארוחות חמות לילדים במצוקה בכיתה א' או בדיקת פרוסטטה לקשישים קשי יום? האם גם כאן יש "קריטריונים המקובלים על כלל החברה"? לעניות דעתי, אם תבדוק את מגוון השאלות מעין אלו העלולות להופיע, תגלה די מהר שהן מורכבות משני סוגים עיקריים: א. שאלות שהתשובה עליהן מובנת מאליה - כל אזרח היה מכריע בצורה דומה. ב. שאלות שאין עליהם תשובה ברורה - כל אזרח היה מכריע אחרת. בשני המקרים אין הרבה עניין בדעתם של מומחים, כאן הם פועלים בדיוק כמו כל אדם אחר. הטיעון שלך בזכות ריכוז המאמצים במקום אחד הוא טיעון של יעילות. אתה מניח שיהיה יותר קל לארגון גדול לגייס את הכספים ושהוא יוכל להעזר ב"מומחים" אשר יוכלו לקבל החלטות באשר לאיך להוציא את הכספים. הטענה שלי היא שעדיף לבזר1. עדיף שיהיו כמה ארגונים שיעסקו בנושאים שונים (וגם יחפפו אחד את השני). הבעיה, כביכול, שאתה מוצא בשיטה הזאת היא שהיא דורשת מן האזרחים התורמים ידע שאיננו מצוי, כביכול, בידיהם. אבל, כפי שהראיתי, הידע הזה איננו מצוי "יותר" אצל המומחים משום שההחלטות הנדרשות הן ערכיות וסובייקטיביות. יתר על כן, בדיוק בגלל זה, ה"בעיה" שאתה מגלה כאן היא היתרון של השיטה. השיטה הזאת עדיפה בעיני דווקא משום שהיא מעניקה לכל אזרח יותר כוח ויותר יכולת הכרעה. עכשיו אתה מעט מסבך את הטיעון משום שאתה מערבב בין שני סוגים של ידע. ברור שלצורך אספקת עזרה רפואית, למשל, יש צורך בידע רפואי, מנהלי "יד שרה" הם בהחלט מומחים ומכירים היטב את סוגי הציוד הקיימים, מחירם וכו. הם מן הסתם גם בקיאים למדי בצרכים השונים - נגיד - כמה כסאות גלגלים צריך לעומת כמה בלוני חמצן וכו. אבל הידע הזה שונה לחלוטין מהידע של אותם "מומחים" שיעבדו באותו מוסד מרכזי. המומחים של יד שרה הם מומחים בציוד רפואי, אבל הם לא מוסמכים להחליט טוב יותר ממני וממך האם עדיף להקצות יותר משאבים לטיפול בזקנים או בתינוקות. המקסימום שהם יכולים לעשות זה להגיד לך למה יש יותר ביקוש, ולביקוש הזה הם נענים (ואם זה נשמע מאוד "מסחרי" זה בדיוק כך). הידע הנדרש כאן הוא ידע מסוג אחר לגמרי, מעין ידע "בין תחומי" שיכול להכריע בדבר החשיבות היחסית של צרכי החינוך, בריאות, תזונה או כל מה שזה יהיה. אתה יכול לחשוב בצורה פשטנית ולהגיד "בריאות זה הכי חשוב, אחריה מזון ובסוף חינוך", בבחינת, "ראשית כל הצרכים החיוניים להמשך הקיום" אבל אתה עדיין צריך להחליט כמה ואיך. אולי כמות הנזקקים בתחום הבריאות היא קטנה יותר מהנזקקים לחינוך? אולי עדיף להשקיע במזון מזין במקום לטפל במחלות הנגרמות מהתזונה הלקויה. עליך לזכור גם שמבחינת כל התחומים הללו, השמיים הם הגבול. האם יש גבול למידת ההוצאה על חינוך? האם יכול להיות "מספיק" בבריאות? ברור שלא. גם אם היה מוקם כזה ארגון גג במצב חופשי, הוא היה מתפרק תוך שתי שניות בדיוק על השאלות הללו. מומחי החינוך היו רבים על התקציב עם מומחי התזונה, מומחי הרפואה עם מומחי הפיתוח וכן הלאה2. הביזור פוטר את ה"מומחים" משאלות אלו ומניח אותן בידי הציבור הרחב שיכול לבחור את הנושאים הנוגעים לליבו וכאן אנחנו חוזרים באופן ברור לנקודת ההתחלה. היתרון של הפקדת ההחלטה הזאת בידי הציבור הוא ברור משום שההחלטה של הציבור גם היא מבוזרת, כל אדם ודעתו ואין החלטה של אדם אחד מכריעה גורלות כפי שהיא עושה במקרה של המוסד המרכזי. ועל זה אוסיף, למרות ש"יותר צודק" לא מעניין אותך, אני חושב שזה הרבה יותר צודק. מי שנותן את הכסף רשאי לבחור לאיזה מטרה הוא יוקדש. דבר זה בלתי אפשרי באותו ארגון גג וזו הסיבה שהוא לא יתקיים. 1 וזה גם מה שיקרה לדעתי, במצב של חופש. 2 שלא לדבר (וזה אולי אפילו יותר משמעותי) על ההתמרמרות בקרב הציבור התורם שהרי הוא מעוניין לתמוך בעניין זה ולא באחר. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאתה לא תשלם כסף לשום מומחה. כי הרי כל הכרעה שעומדת לפניו היא אחד משני הסוגים לעיל. לפי ההוכחה שלך ברור שהמומחה לא יכול לדעת להכריע יותר טוב ממך. לא יכול להיות, לדוגמה, שהמומחה משקיע הרבה יותר מזמנו ללימוד תחום מומחיותו (לדוגמה: תפוצת איילים בהרי הכרמל). ברגע שאתה בא להחליט החלטה אינטילגינטית בנוגע לאיילי הכרמל יש לך הרי מספיק זמן להשקיע בלימוד מקיף של הנושא מכל הבטיו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |